[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ישבתי במשרד, הפסקה של 5 דקות לפני שאני יוצאת לחיילות עם
הפרצוף "למה נראה לכן" שלי..
5 דקות שלי עם עצמי של אמת, של שקט.
ברדיו השמיעו מחרוזת של עידן יניב, התנגן לו השיר "את יפה"
שאלתי את עצמי אם קיים משהו שלא יזכיר לי אותך...
נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו. לא יודעת אם את זוכרת, אני די
בטוחה שלא, אבל שמענו את השיר הזה ברדיו ולא הפסקת לחייך אלי
את החיוך הטמבל הזה שלך.

נשארה לי דקה. והשיר הבא "מה שהלב שלי בחר". את זה אני כבר
יודעת שלא תזכרי.. איך שאמרת לי ששמעת אותו ברדיו וחשבת עלי,
אז כשרק הגעת לארץ שהייתי עם האקסית וחשבת שאת אוהבת אותי.
הזיכרון שלך מפליא אותי כל פעם מחדש... דברים שאמרת, שעשית.
שנמחקו...

אני שמה עלי את הנשק ואת הכובע שמסתיר לי את העיניים ואת מה
שבאמת אני רוצה להגיד, מקווה שלא רואים על הפנים שלי את מה
שהלב שלי צועק...

"חיילת שלך מסתובבת בכל הבסיס ומחפשת כדורים לנשק להרוג את
עצמה. לכי תחפשי אותה ולכו לקב"ן"
השארתי את השיר ואת הזיכרון במשרד ורצתי לחפש אותה.

מצאתי אותה יושבת מקופלת צמודה לגדר רועדת... איכשהו כולם הלכו
הלוך חזור, ממהרים, צועקים זמנים..אף אחד לא עצר להתעניין.
הסתכלתי עלייה והזמן נעצר, היא רק ישבה שם, עם מבט חלול...

אחרי מונולוג של שעתיים מהצד שלי ומדי פעם הנהון חלקי מהצד
שלה. היא הוציאה צליל מהפה...
"ההורים שלי העיפו אותי מהבית. הם גילו שאני בהריון ושחבר שלי
ברח"
הורדתי את הכובע... הסתכלתי עלייה וקיוויתי שהיא רואה את כל מה
שאני באמת רוצה להגיד לה...
לא הצלחתי להגיד הרבה.. אחרי שאבא שלה התעלל בה כל החיים...
עכשיו גם הבן אדם היחידי שהיא סמכה עליו. ברח.
חיבקתי אותה... היא הסתכלה לי בעיניים, אני חושבת שהיא הבינה
שאני רוצה להגיד משהו חכם שיעזור,
היא אמרה לי "זיכרונות אי אפשר למחוק ולפעמים פשוט לא צריך
מילים"

נזכרתי בכל מה שאי פעם אמרת לי. וכמה שאת לא החלטית... איך
יכולת להגיד יום אחד משהו ולמחרת לא להרגיש את זה יותר ולהגיד
שאף פעם לא באמת הרגשת.

היא הכניסה אותי קצת לפרופורציות... כאב זה דבר יחסי.

בלילה הלכתי לישון עם השיר "לעולם מצידי" של היהודים... זוכרת
שהתקשרת אלי מההופעה שלהם כשהם ניגנו את השיר ואמרת לי
"מוקדש"?  
"כשאלך, מה אקח, אם לא את הרגע הזה כאן איתך" פתאום המשפט הזה
קיבל משמעות חדשה...
מאז אני עדיין נרדמת ומתעוררת איתך בראש שלי כל לילה.. אני
עדיין חולמת עלייך, על החיבוק שלך.
אני עדיין אוהבת אותך.

אבל החיים ממשיכים.

22.11.08







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול התרסק
מטוס ברוסיה
בגללכם!!!
פושעים!
די כבר!!!





עו"ד שמעון
מזרחי, כועס על
רדיו במה ודורש
להפסיק את
המשדרים שלהם,
מצידו! תשדרו
הכל באינטרנט,
גם ככה אתם שם
ו...
רגע...,
תשכחו ממה
שאמרתי!






עו"ד שמעון
מזרחי, בסלוגן
כפול ומכופל,
עקב באג של
השרת!


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/10 9:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מירי מזרחי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה