מה כבר אפשר לכתוב על פרידה
כאשר בכל השירים נכתב כבר הכל.
וכמו הפרידה הזו היו ויהיו עוד מיליון
לא רק לי אלא לכולם ובכל זאת אני לבד.

מילים כגון לא ציפיתי לא ידעתי או חשבתי
מתנפצות אל מול כאב האכזבה הגדול.
בזמן שהרדיו מנגן שירים במקצב בלוז
כל דבר מאבד מערכו וסימן השאלה רק גדל.

חיוך של בחור מזוקן מרגיש כהתאהבות של קיץ
ורוח ים רק דוחפת להתנסות בעוד הרפתקה.
אבל כשהראש בקרוסלה הלב כאילו בקומה
כאילו לקח מזוודה ויצא לחופשה לבדו.

ואני נשארתי כאן כך סתם בין שמיים וארץ
הראש למטה והרגליים למעלה - מטלטלת.
חושבת איך היה יכול להיות נהדר לעוף
לאיזה צוק מבודד להתכנס בעצמי ולפרוח.