כשהחום עולה, מזיעים יותר, מסתנוורים יותר, מרגישים כבדות
וערפול חושים, ואם אתה הולך במדבר כבר חצי יום ונגמרו לך המים
זה כבר הופך למסוכן.

ירון כבר הלך חצי יום במדבר ואכן נגמרו לו המים והוא הזיע
והסתנוור, הרגיש כבדות וערפול חושים.
הוא לא זכר למה הוא במדבר, כשהרגיש משהו דביק וחם נוזל על מצחו
הוא נגע בו באצבעו וראה שזה דם חצי קרוש.

ואז קפץ לראשו הבזק של תמונה, של התרחשות, הוא ראה ירייה, או
שמע אותה, הוא דמיין קנה של רובה מכוון אליו.
ושוב  החום הנורא, ואין לו מושג איפה הוא.

הוא ניסה לשתות את הזיעה של עצמו מחייך לעצמו על יכולת המיחזור
העלובה שלו שלפתע ראה דמות שחורה, או לפחות לובשת שחורים, היא
נעמדה מולו עשרים מטרים קדימה, פניה מכוסות ברעלה ורגליה
היחפות עומדות איתן על הקרקע הלוהטת.
היא הושיטה לעברו שק מעור, ירון ניחש או לפחות קיווה שיש שם
מים, אבל אלה לא היו סתם מים, אלו היו מים מדהימים, הוא הרגיש
איך החיים חוזרים אליו עם כל לגימה, איך גופו מתחדש, מזדקף,
מתרענן, נברא מחדש.
לאחר שסיים לשתות את כל השק הוא כבר לא הרגיש את החום אלא
הרגיש את החיים, הוא שמע אותם.
אוזניו התמלאו בקולות החיים, הוא שמע את הליכתה של החיפושית
הרחוקה ביותר.

הוא חייך לאישה המסתורית, היא החזירה לו חיוך מתחת לרעלה.
היא החלה ללכת והוא הלך אחריה ולפתע חשך היום והגיע הערב, ירון
הרגיש תחושות כמעט מסטיות, הוא הרגיש בחלום והמוזר שהוא כבר לא
שלט ברגשותיו ובמחשבותיו, האישה המסתורית כאילו השתלטה עליו,
משכה אותו בקסמים בלתי נראים.

הם הגיעו לאוהל דיי רחב, ברגע שנכנסו פנימה היא הסתובבה אליו,
הסירה את רעלתה, היא הייתה יפיפייה, מדהימה, מלאכית כמעט, היא
עצמה את עיניו התקרבה אליו ונשקה לו בשפתיו, ירון נרדם תוך
שנייה.

כשהתעורר לאחר זמן לא ידוע הוא שכב על שפת בריכה שמימיה
כחולים כמו השמיים, כל האווירה מסביב הייתה אוורירית, שלווה,
ממסטלת ומרגישה.
מסביב לו שכבו והתבוננו בו שלוש נערות ערומות לגמרי, חלקות
ומלאכיות כמו באגדות, מסביב לבריכה צעדו עוד כעשר נערות שיצאו
כאילו מחלומותיו, וכולן חייכו אליו עמדו לראשותו.

הוא ראה את האישה שהצילה אותו מתקרבת אליו עירומה גם היא.
כשנעמדה לבסוף מולו ואמרה לו שלום הוא הרים את עיניו אליה תוך
שהוא סורק את גופה עד שהגיע לעיניה, הוא הרגיש התקשחות בחלקו
התחתון, כשהתבונן לאיזור גילה שהוא ערום גם כן ולהפתעתו לא היה
אכפת לו והוא חייך, היא חייכה חזרה.

"אתה יודע מי אני?", היא שאלה, "לא, מי את?", שאל ירון, "אני
חווה", ענתה תוך כדי שהיא מתיישבת לידו ואוחזת בידה את איברו
הנוקשה, "ואתה יודע מי אתה?" שאלה בזמן שליטפה את מפשעתו ואת
בטנו, "אני ירון", ענה ירון, מרגיש איך הנעימות מתפשטת לאורך
כל גופו.
"לא אתה לא", חייכה חווה, "אתה אדם, ואתה בן זוגי, אני ואתה
נברא את כל האנושות", "ומי כל אלה?", הצביע ירון על שאר
הנערות, הנערות צחקקו וחוה ניסתה לא לצחוק אך לא הצליחה ומפיה
נמלט גיחוך, "כולן חווה, או לפחות יהיו חווה שאני אהיה בהריון,
מה חשבת? שאני לבד יכולה ללדת מספיק ילדים בשביל האנושות?,
ונניח שכן, מה אחר כך?, הם ישכבו אחד עם השני?, הרי זה רעיון
מגעיל זה ממש גילוי עריות. בזמן שאני אהיה בהריון אתה תמשיך
במעשיך עם אחרת וכך הלאה, הבנת?", חייכה חווה והחלה מנשקת את
איברו המתוח של ירון.

"אבל למה אני?" שאל אדם/ירון, חווה הפסיקה למצוץ לו לרגע
והסתכלה בפניו ברצינות, ""מה? אתה לא יודע?", "לא", ענה
ירון/אדם, עברה שנייה ואחר כך עוד שנייה ואז הרימה חווה את
עיניה למעלה, "אלוהים תגיד לו למה הוא זכה לכבוד",
או אז נשמע קולו של אלוהים, "ירון... אתה זכית בתפקיד אדם,
ובכך לזיין את הנשים הכי יפות ביקום וזאת למשך כל חייך בגלל...
שיש לך זין כזה גדול" קולו של אלוהים הדהד עוד למספר שניות
בחלל האוויר, ירון חייך לעצמו, אם כך זה בסדר, חשב לעצמו, "את
יכולה להמשיך", חייך לעבר חווה עצם את עיניו ונשכב על גבו
מתמסר להנאה ולבריאת האנושות.

כשהתעורר אחרי שש פעמים או שש חוות, ראה שהוא לבוש מדים ושהוא
לבד באוהל וכתם גדול רטוב ומסריח כיסה חלק נרחב ממכנסיו,
במיוחד באזור המפשעה.
ירון הסתכל מסביב ולא ראה שום בריכה, ירון נזכר שבמקום גן עדן
הוא נמצא בשבטה, במקום אדם - הוא היה כונן ובגלל זה ישן עם
מדים.
ובמקום קולו של אלוהים שסיפר לו במה הוא זכה הוא שמע את המפקד:
"תוך שלושים שניות כולכם בשלשות לפני האוהל, זוווווז!!!".