עיניים כחולות זה מה שאני אזכור ממנה. רק אתמול היא נחנקה
למוות בין להבות האש בשריפה שפרצה בדירה הקטנה שלנו, והדבר
היחיד שאני אקח איתי ממנה זה את העיניים. אני לא יכול להסביר
את הקשר שהיה ביננו, היא תמיד הייתה אומרת לי כמה היא אוהבת
אותי וכמה היא מרגישה ברת מזל שהיא הכירה בחור כמוני. אבל אף
פעם לא האמנתי למה שהיא אמרה לי. אם אחרי כל פעם שהיא הייתה
אומרת שהיא אוהבת אותי, היינו נכנסים למיטה אז רפארטור חדר
המיטות שלי יכול להיות בין המנוסים בעולם. אבל לא, היא לא
הראתה אליי את החיבה שכל כך הייתי זקוק. רק לפעמיים כשהיא
הייתה קצת שתויה ולא בתקופת הדימום החודשי שלה היא הייתה קצת
נפתחת והיינו קצת מתחרמנים.

אבא ואמא שלה דווקא רואים אותי כבנאדם שהכי מתאים לבת שלהם, לא
היית מצפה לכזאת פתיחות ממשפחה אירופאית. אבא שלה ואני היינו
יושבים בסלון וצופים במשחקי הכדורגל של שבת עם הקוקטייל הכחלחל
שהוא היה מכין לנו. אמא שלה שהייתה בשלנית לא קטנה התחברה
דווקא דיי טוב למטבח המזרחי של אמא שלי, ולפני שאמא נפטרה הן
עוד היו מחליפות מתכונים בינהם.

כשלא היינו מבזבים כסף בין המסעדות והפאבים, היינו הולכים לים
- המקום שהכי אהבה. היא הייתה מספרת כל הזמן כמה שהים שלה הוא
שונה לגמריי מהים שלנו, ושאם היא רק יכלה היא הייתה נשארת לגור
על החוף הזהוב של תל אביב. כל דיבורי הים האלה לא כל כך עניינו
אותי, זה לא שלא אהבתי להקשיב לה. אני אהבתי כל דבר אפשרי אצלה
מהזרת הקטנה והמצולקת ברגל ועד קצת השיער הבלונדיני שלה. אבל
פשוט העדפתי להנהנן בראש ולא להכנס איתה לשיחות מתישות שכאלה,
עכשיו אני מבין למה היא התכוונה שאמרה שאני אדיש.

תמיד הרגשתי שהים הוא לא המקום הטבעי שלי, העדפתי את הדירה
הקטנה והחמימה, עם ספל קפה ענקי וסרט טוב. היא ידעה טוב מאוד
שהפחד הכי גדול שלי זה להסחף בין גלי הים ולטבוע בכחול העמוק
הזה.

עכשיו אני יושב פה בדירה, נראה כאילו לא נשאר ממנה כלום.
הריקנות של לפני שנתיים מציפה אותי שוב. הדבר היחידי שאני יכול
לחשוב עליו זה שאני צריך לשבור את החסכונות שלי, לטוס לאירופה
ולחפש מישהי עם עיניים חומות אולי כשצבע עיניים שונה אז גם
המנטליות משתנה.