החלום מתחיל להישכח מעיניו
צל החשש שדובק לפניו
המחשבות נגדעות משורשן
והרגליים מאבדות חיש את חושן
צלילה עמוקה לאגם שקפא
לאבד לעולם את השפה
חוקים חדשים אופפים את גופו
בוגדים במציאות, מעוותים את נופו
הכוח להמשיך גובר על להישאר כאן
אך להמשיך לאן?
השעמום זה מה שמניע אותי, לאבד לפעמים את שפיותי, השעמום מלמד
אותי, כלום
אני אצעד עד סוף העולם ובחזרה, רק לא להישאב למציאות המרה, רק
כדי להוכיח
שבכל מדבר יש גם ורד להריח, או לפחות שיח, וכך לא אהיה לבד
אולי בכל זאת אין עוד מה לעשות, לאן לפנות, למה לחכות, את מה
לשנות
והדרך ארוכה אם אין לך עם מי לצעוד אבל החלטתי שבמסע הזה אני
אמעד, לבד
על כל רגע רע אמצא רגע מיוחד
אני כן אשמח, אני כן אתגבר, לא מכל שטות כמו בעבר אשבר
אני בטוח שהדרך לא ריקה, על כל שתיקה אפשר להחזיר בצעקה שאת
הכלום היא מסירה, מתירה
לא אשקוט עד שאמצא כר דשא אחד שיהיה נוח, או עצה שתתן קצת כוח,
שתכנס לי למוח
וגם אני יכול להיות מאושר, אם התקווה זה כל מה שנשאר, בסוף כל
העולם ייראה על נעליי
שהשעמום לא גבר עליי
חוקים חדשים אופפים את גופו
בוגדים במציאות, מעוותים את נופו
הכוח להמשיך גובר על להישאר כאן
אך להמשיך לאן?
