|
היא מביטה אלי
דרך עיניי השקיעה
צבעי הארץ הטובה
נושקים בקרבי אהבה.
רגליים ארוכות לרגש
אפור צבוע שחור
לובן גלים מתנפצים
אל דפנות הים הגדול.
מוטות המתכת צולבים
מתחת לגבישי הרוח
אני נושם פסיעות בערפל
מגע אישוני מלאכים.
שוברות קרח אימתניות
נושקות אל תכלת הכאב
צפונות רדומות משך
לוחשות בלבי אהבה.
|
|
|
"בתל-אביב
הבנינים גבוהים
יותר".
מעופפים בלי
כבד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.