א. חודש לפני שכל המדינה תתגייס לחיפושים אחריו, גיא התעורר
בקלות מהשעון המעורר ותוך 20 שניות כבר היה על הרגלים. גם אחרי
שצחצח שיניים שמרית עוד הייתה מכוסה בשמיכה. "בואי" הוא מזרז
אותה בעדינות, "אם אני אאחר יצחקו עלי כל השבוע". "למה אי אפשר
להתחיל את החליבה עוד שעתיים ?  יהיה לכם יותר חלב" היא ממלמלת
בקול לא ברור בזמן שהוא כבר כמעט לבוש לגמרי בבגדי הרפתן שלו,
מהרהר רגע במה שאמרה. הוא מעיף ממנה את השמיכה, ומקים אותה
מהמיטה, "זאת רק העייפות של הבוקר, תראי שכשתגיעי לרפת את
תתעוררי לגמרי".

ארבע ורבע לפנות הבוקר שמגיע אחרי הלילה האחרון שלהם ביחד,
אורות הרחוב כבר כבויים אבל השמש עוד לא חשבה לעלות. פעם
אחרונה ששמרית זוכרת שהייתה ערה בשעה הזאת הייתה לפני שנה,
כשהיא לא ישנה כל הלילה לפני ההפלה. עד שפגשה את גיא היא לא
חלמה אף פעם שהיא תהיה בחליבת בוקר, או בכלל ברפת, הקיבוץ
הקרוב נשמע לה כמו עולם רחוק-קרוב שהיא אף לא תבקר בו. מאז
שהיא פגשה את גיא העולמות התחברו - התנגשו. היא נזכרה שחשבה
בשלב מסויים שאולי הבחור שהיא כבר החליטה שלא קיים נמצא בגיא,
מתחת להרבה שכבות, אולי בקרוב היא תפסיק להתפשר.
שמרית עשתה מאמץ וקמה מהמיטה. בדרך כלל זה היה לוקח לה יותר
זמן, אבל הפעם היא הכריחה את עצמה כי היא ידעה שגיא מאד השקיע
ביום הפרידה המיוחד שלהם. מסתכלת על עצמה לראות ששום דבר לא
חסר, לא נעלם במהלך הלילה, כשהיא יודעת שאת מה שחסר אי אפשר
לראות.  בסך הכל הם חודשיים ביחד, אבל מה שעבר בליבה בחודשיים
האלו היה כמו רכבת הרים, העולם שלה התהפך ב-180 מעלות ובמקום
להמשיך את הסיבוב חזר באותה דרך כמעט לנקודת ההתחלה. היא
הרגישה שעברו ביחד חוויות של שנים, עכשיו הם מסכמים את זה ביום
אחד.

גיא ידע שהיום הזה, הבחינה העצמית הזאת, ישנו את חייו. זה
לגמרי יום המהפכה, מכאן הוא הולך לשנות את עולמו ואת עולמם של
אחרים לגמרי. התוכנית שלו הולכת לשנות את כל מה שאנשים חשבו על
פרידות על עכשיו. "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים" הוא מצטט
לעצמו בראש ומעלה חיוך, מלא בביטחון עצמי - בפעם הראשונה
בחייו.

שמרית לא ידעה מה מצפה לה ביום הזה. כבר שבועיים שהיא וגיא
מדברים רק פעם בשלושה ימים והוא שמר את כל התוכניות בסוד. הוא
לא ספר לאף אחד מה הוא מתכנן אבל לפי ההתלהבות שלו, הגלויה לשם
שינוי, היה ברור לה שהיא עומדת בפתחו של יום מיוחד. היא חושבת
שהשילוב של ההתלהבות והביישנות שלו הנאבקים אחת בשנייה, אחת
רוצה להתפרץ והשנייה דוחקת פנימה, יצרו שילוב של בן-אדם שהיא
אהבה, שצריך לשם את התמונה שלו ליד הערך "מתוק" במילון. עכשיו,
שלושה חודשים אחרי שהזמינה אותו אליה הביתה בפעם הראשונה, תוך
כדי החיפושים אחריו, היא כבר יודעת שהתאהבה בו באמת והוא לא
איזה סטוץ בשביל להתגבר, אולי כי מתחת לחזותו הוא מתוק כמו גור
שנעים ללטף אותו - חיית מחמד שלה או שהיא חיית המחמד שלו -
שוב.

ב. מוזר לגיא לחשוב שרק חודשיים קודם לכן הוא עזר לאיזו פריחה
לתקן פנצ'ר והיא בתמורה הזמינה אותו לארוחת ערב. הם עברו כל כך
הרבה תהפוכות בחודשיים האלו. גבר מתקן פנצ'ר, הוא חשב לעצמו,
זה אחד הדברים הגבריים ביותר, אם כאן הוא לא יצליח להרשים
בחורה אז הוא לא יצליח בשום מקום.

המשפט הראשון שהוא אמר לה היה שחצני "תוך 6 דקות ועשרים שניות
את חזרה על הכביש". זה בכלל לא הרשים אותה, הוא נראה לה כמו
איזה מפקד חצוף מהצבא, אבל בלעדיו אולי היא עוד הייתה מחפשת
מישהו שיתקן לה את הפנצ'ר, לא היה לה למי להתקשר, לחבר הקודם
שלה ? אין סיכוי, היא כבר התגברה עליו, התגברה עליו לחלוטין,
הוא אפילו לא אופציה, היא לא תתקשר לחבר הקודם שלה. לא רוצה
להיזכר בתקופה הזאת, גם אם היא תעמוד עכשיו עד אמצע הלילה על
יד האוטו או שתסע בלי אוויר עד הבית. הזמנים שגיא הקציב לעצמו
הזכירו לה את הצבא, עוד תקופה מגעילה שהיא העבירה בה חצי שנה
מחייה. ואם היא תתקשר לחבר הקודם -הוא יגיע ? היא לא בטוחה.
בפעם השלישית שהצבא תפס אותה במקום לקחת אותה לקב"ן הוא שחרר
אותה, עם נזיפה חמורה. החבר הקודם הוא לא אופציה - מבחינתה הוא
לא קיים, כמו הנזיפה מהצבא - משהו שרשום בתיק האישי שאף אחד
אף-פעם לא יפתח.

גיא עמד בזמן שהקציב לעצמו, ולאחר שסגר את הבורג האחרון נתן
נשיפה על הצלב, כגבר הנושף על אקדחו לאחר ניצחון בדו קרב, אל
מול המת המובס. כשהיא הזמינה אותו לארוחת ערב הוא הבין שהתרשמה
ממנו - לפחות כמו שהוא התרשם מעצמו. גבר אמיתי לא חוזר בסוף
יום עבודה לאכול בבית הוריו בקיבוץ, כמו שגיא נהג לעשות
לעיתים, או ליתר דיוק מידי ערב. הגיע הזמן לשנות תדמית, הלילה
הוא אצל שמרית, ככה הוא יגלה בעוד דקה שקוראים לפריחה שהציל
ברגע זה. הפריחה שתהיה היחידה בעולם שברגע של אינטימיות יספר
לה על החוטפים.

אחרי כמה דקות של נסיעה גיא יגלה ששמרית היא פריחה קצת שונה
מהפריחות האחרות. היא קוראת ספרים והוא לא - עכשיו היא עומדת
לסיים את הספר על דון קישוט, היא לא הצביעה לביבי, אין לה חבר
- אפילו לא אחד, היא חושבת שצריך לשחרר את גלעד שליט והטיעונים
נגד הם פופו-משהו (הוא לא בדיוק לקט את המילה), היא מתה לגדל
חתול אבל מפחדת להתקשר. שמרית תלמד על גיא שהוא שקט, הוא קרא
כמעט את כל הספרים של "ג'ינג'י" ושכרגע במקרה אין לו חברה.  

חודשיים אחרי הפנצ'ר, אחרי שתי כוסות קפה בחליבת הבוקר האחרונה
בחייה, שמרית עדיין מתלבטת למה היא הזמינה אותו אז לארוחה
בדירתה. האם זה מתוך הכרת תודה על שעזר לה לחזור אל הכביש,
אולי בשביל להראות לחבר הקודם ולעצמה שהיא כבר משוחררת. בהתחלה
היא הצטערה על הצעד, על מה היא תדבר איתו כל הערב ? על ג'ינג'י
? אבל הכל השתנה כשלמחרת לקח אותה ליום בקיבוץ.

גיא לא תאר לעצמו שהלילה הראשון יכול להיות כל כך סוער ומרגש,
אפילו שמין לא היה בו. הם עברו בלילה אחד בשלושה פאבים והוא לא
פחד בכלל. לשני שבהם הם הגיעו בשעה שבה הוא בדרך כלל מסיים את
הבילוי, אבל כאן הלילה רק התחיל. הוא רקד כמו שלא רקד אף פעם
בקיבוץ. כמעט בלי שתייה הוא הוציא את כל ההתלהבות על רחבת
הריקודים. רוקד מופתע מכל הסובבים אותו, ומתחושותיו, מחכה
להפתעות הבאות שיקרו במקרה, בלי תכנון מראש. הוא אפילו לא חשב
על איך יגמר הלילה עם שמרית, משהו בהמוניות התל-אביבית הלילית
הקסים אותו, בלי אף אחד שמכיר אותו ובוחן אותו הוא השתחרר
לגמרי. גיא תמיד רצה להישאר במסיבה עד הבוקר, אבל חבריו הלכו
מוקדם והוא תמיד הלך אתם בשביל לא ללכת לבד הביתה, את כל ה-500
מטר, לבד, בחושך.

שמרית גלתה שם את ההתלהבות של גיא המשוחרר, כמו תייר מכוכב אחר
שנפל על תל-אביב ביום שגרתי. היא הרגישה ממש טוב שהיא גלתה לו
את העולם הזה, לכן קצת התאכזבה שהזמין אותה למחרת לקיבוץ, היא
חשבה לשבות אותו בתל אביב. "אפשר להוציא בן אדם מהקיבוץ" הוא
הסביר לה והרגיש מבריק למרות הבנאליות של המשפט שלו, "אבל אי
אפשר להוציא את הקיבוץ מהבן-אדם". גיא ראה את זה כמשהו חיובי,
אבל כששמרית תגלה, כעבור חודשיים, במהלך החיפושים אחריו למה אי
אפשר להוציא את הקיבוץ מגיא היא תבין כמה עצוב המשפט הזה.  
 
פעם ראשונה שגיא מתעורר בצהריים. אחרי הבילוי הארוך הוא קם
רגוע, כשהוא יוצא מחדר השינה עם החולצה החדשה של הרפת, "אין
מתנדבות - אבל הפרות שלנו נותנות יותר", הוא מקבל חיוך אלוהי
מהאישה שאתמול גלתה לו את עצמו. פתאום היא מזמינה את עצמה אליו
- למגרשו הביתי ביותר, כבר למחרת הם אצלו ברפת.

התייר שנרדם על המיטה של שמרית מתעורר, והיא כבר עם הקפה
מוכנה. הוא יוצא עם חולצת הרפת הלא מצחיקה שלו והיא שואלת
בצחוק, "מתי אתה לוקח אותי לרפת?", כבר למחרת היא תגלה עולם
חדש.

ג. נער צעיר, יש שיגידו ילד יושב באמצע היער שמחוץ לקיבוץ,
קשור לעץ עם עיניים מכוסות. הוא בטוח ב-99 אחוזים שהכל בסדר,
אבל כבר כמה דקות שהוא לא שומע קולות. אולי שכחו אותי, הוא
חושב לעצמו ? ומה אם הם לא יבואו אף פעם ? הוא מתחיל למלמל
בשקט, שלא ישמעו אותו, רק שלא ידעו שבכה.

צעירה מוקפת בחברים שלא יודעים שהיא והוא כבר לא ושהפעם זה
סופי. מרגישה כל כך מנותקת מכל מה שמסביבה, באמצע המשבר הכי
גדול של חייה. פעם שנייה בסך הכל  שהיא באמת בוחרת במשהו, עד
עכשיו הכל זרם עם הזרם חוץ מהצבא המקוצר. עכשיו היא עוזבת אותו
וטוב לה, למרות שהיא באמצע המשבר הגדול -טוב לה, היא בוחרת
לעזוב אותו, פעם שלישית שהיא עוזבת אותו - אבל הפעם באמת. היא
גם לא תשמור על הילד.

ד. הרעיון המבריק הגיע לגיא אחרי עוד ערב משעמם עם שמרית. מזל
שיש את גלעד שליט, אחרת לא היה להם על מה לדבר. שמרית ראתה את
זה כתקופה קצת קשה בשבילו, אבל הוא חשב שמכאן זה רק ילך
וידרדר.
איך לא חשבו על זה קודם ?  גיא חוזר ואומר לעצמו. כל העולם
סובל מפרידות קשות ואף אחד לא חשב על לתקן את זה ?

גיא אף פעם לא היה חזק במתמטיקה או בפיסיקה, לכן זה שחשב על
המצאה חדשה נתפס על ידו בחשדנות. בטח יש שם איזה משהו שהוא לא
חושב עליו שיהרוס לו הכל. אבל גם אחרי ימים של מחשבה זה נראה
לו כל כך פשוט, כל כך טוב. הרעיון התבסס על המצב שלו ושל שמרית
אבל יכול להתאים לכל זוג לפני פרידה.

בכל יום יושבים בבתיהם אלפי אנשים ומתכננים איך להפרד מהחבר/ה
שלהם מבלי לפגוע, עם אופציה להישאר ידידים. כולם מעלים רעיונות
בנאלים, כאילו מתוחכמים, כאילו חכמים, - כולם נכשלים בכך.
הנוסחה של גיא תשנה את המאזן הזה, הוא חשב. נגמר עידן בפרידות
מבנות זוג, מעכשיו כולם יבחרו ב"ערבי הפרידה", ושפני הניסיונות
הראשונים יהיו גיא ושמרית.

שמרית לא הופתעה כשגיא תאר באוזניה את תחושותיו, על כך שזה כבר
לא מה שהיה. היא פשוט קיוותה שאחרי חודשיים משמעותיים כל-כך
הוא יהיה יותר פתוח - פחות קיבוצניק, אבל מצד שני גם הייתה
האפשרות שהקשר יפסק מבלי שידברו על כך - פשוט ידעך לאיטו, כי
בשביל שגיא יפתח כמו בעבר היא צריכה שוב לזעזע את עולמו.
כשהציע את ערב הפרידה שהוא מארגן להם הופתעה, אבל נשמע לה
דווקא רעיון יפה על מנת להישאר ידידים, מה רע - גיא הוא ידיד
אידיאלי, היא שכנעה את עצמה שהיא לא תציח לחפור בו יותר
והידידות היא הקשר המקסימלי שלהם.

גיא כבר ראה את ערב הפרידה שלו ושל שמרית, שילוב של כל הרגעים
הכי יפים שעברו בתקופה הטובה, 24 שעות מושלמות של שחזור, מעין
ארכיון חי, חיים שכאלו. הוא תכנן לשחזר חלקים מהיום המושלם
בקיבוץ עם חליבת הבוקר, חדר האוכל עם האוכל מתקופת הצנע, סקס
בצהרי היום בסככת המציל הנטושה על חוף הים באמצע החורף, פיקניק
בעירום כמעט מלא, הופעה בקיסריה, דיסקו סוער עד סוף הלילה.
ואחרי היום המושלם לא מדברים שלושה ימים - אחר-כך נשארים
ידידים עם הזיכרון הטוב של ערב הפרידה - בחסות גיא. איך אפשר
לפשל עם נוסחה כזאת.

הוא כבר ראה את עצמו מפרסם את העסק :"זוג או פרט" הוא עוד ימצא
לזה שם טוב יותר. הוא יעסיק פסיכולוגים שיראינו זוגות ויבנו
עבורם את ערב הפרידה המושלם. תוך שבועות כבר יהיו לו עשרות
לקוחות מרוצים והוא יהפוך את זה לאימפריה של פרידות יפות.

שמרית שוב זיהתה את ההתלהבות שלו שכל כך אהבה וזרמה איתו, הם
עשו את היממה הכי טובה שהייתה להם בכל התקופה, אחר-כך באמת לא
דיברו 72 שעות, ואז הוא התקשר, בדיוק כמו שתכנן - נשאר ידיד,
אבל אצלה המעגל לא נסגר.

ה. ערב הפרידה תוכנן כל כך כהלכה, היא זכרה את כל הטוב שהיה
להם - והיה להם טוב רוב הזמן. שלושה ימים אחר כך שמרית ישבה
ליד הפלאפון אבל ענתה לו רק אחרי כמה צלצולים, אחרי הרבה
מחשבה. שוב היא צריכה לשם משהו מאחוריה, זה לא בשבילה להישאר
ידידים, היא חייבת לסיים עד הסוף על מנת לעבור לשלב הבא. היא
ענתה לפלאפון ושחקה את המשחק שלו, בדיוק כמו שהוא תכנן. אבל
היא חוזרת חודשיים אחורה, שוב לבד, שוב אחרי פרידה, שוב חושבת
על הבחור הקודם, על סיטואציה אחרת שבה הייתה מחבקת תינוק בן
חצי שנה, נשואה או גרושה - אבל עם מישהו קטן שלידה תמיד, צריך
אותה והיא אותו.

גיא יוצא מחדרו וחושב ללכת לבית הוריו לאכול, שעון החורף הזה
מביא  את החושך כל כך מוקדם. הוא לא שם לב שהוא דבר בטלפון כל
כך הרבה זמן. הוא החליט לעשות את זה, ללכת לבית הוריו בחושך,
לבד - הפעם הוא מתגבר, גם אם שמרית לא על ידו. אבל מה אם שוב
יבואו ה"חוטפים" ויקשרו אותו, כמו בא"ש לילה, בשנת הבר-מצווה.
הוא לא יודע כמה זמן הוא היה קשור לעץ מחוץ לקיבוץ עם עיניים
מכוסות, עבורו זה נראה כמו שעות, אבל כנראה שזה היה דקות
ספורות. מה אם שוב יקשרו אותו, מה אם ישכחו אותו והוא ישאר שם
לבד, אולי למשך ימים ?

ו. חודש אחרי המשרדים של חברת "זוג או פרט" נשרפים. המון כועס
עולה עליהם כמו על הבסטיליה ודורש להחזיר להם את החופש שנלקח
מהם. הכוונות של גיא היו כל כך טובות, פשוט שאנשים לא יושארו
לבד בחושך - אפילו אחרי פרידות. גם כשההמון הזועם מחפש אותו
בשביל להתנקם הוא עדיין חושב שזה היה רעיון טוב, פשוט אנשים
רואים רק את הרע בכל דבר.
כבר שבוע שאף אחד לא שמע מגיא. מאות האנשים הזועמים חפשו אותו.
"זוג או פרט" הפך לדבר הכי מושמץ בעיתונות, "אולי גמרנו עם
העבר, אבל העבר לא גמר איתנו" כתב המתחכם מ"ידיעות אחרונות"
והוסיף שבגלל גיא אבדה הרומנטיקה, כי אף אחד לא מצליח להשתחרר
לגמרי מהאהבה הקודמת שלו.
כל המדינה חפשה את גיא, רובם בשביל להראות לו כמה הם שונאים
אותו - הוא לא יכול לגרום כזה נזק לאנשים ולהעלם. אחרים חפשו
אותו בגלל הפרס שהוצא למי שיביא אותו בחזרה. רק שמרית חפשה
אותו בשביל לחבק אותו, היא גם זאת שמצאה אותו מחוץ לקיבוץ,
ביער, מתחת לאותו העץ, בוכה בשקט, פשוט צריך להיות קצת לבד,
והרבה איתה.