[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סיון טל
/
ליקוי

אם היום הייתה ההלוויה שלי מיתר היא הייתה אומרת שאני הבחור
הכי מוזר שהיא יצאה איתו, ואז הייתה קולטת שזה נשמע רע, אז היא
הייתה מתקנת - מוזר בצורה טובה, כמו כל בני מזל תאומים.

התופעה השלישית הכי מוזרה שהתרחשה באותה שנה הייתה היום-הולדת
שלי. ימי הולדת זה זמן נורא לעשות סיכומים והחלטות. לכבוד
יום-הולדת 29 הפכתי לצמחוני, התפטרתי מהעבודה ונפרדתי מרעות -
סוף סוף אני לא חושב בקטן. הצמחונות החזיקה מעמד שלושה ימים,
לעבודה הסכימו לקבל אותי כבר למחרת, רעות לא הסכימה לקבל אותי
בחזרה. אז בשביל להרגע אני יוצא החוצה להסתכל על כוכבים. כמעט
כל הכוכבים שאנחנו רואים בלילה הם בעצם שמשות ענקיות שמסביבן
ישנן מערכות כוכבים שהם קטנים מידי בשביל להראות. אם היינו
עומדים על כוכב אחר כדור הארץ לא היה נראה משם, רק השמש שלנו
היתה נראית ככוכב קטן ולא חשוב בתוך שביל החלב. אבל חוץ ממני,
למי זה משנה בכלל ?

חודשיים אח"כ, אני נפגש עם היועצת, אותה אחת שהייתה לי בתיכון,
שמנתחת את זה כצעד דרמטי, שהיה נמנע, אם היו לי עוד תחביבים
מרגיעים חוץ מהצפייה בכוכבים. אני חושב איך זה יכול להיות צעד
דרמטי אם אני כל כך קטן ביקום, אבל נו, היא היועצת. אז
בהמלצתה, בדרך הביתה, אני קונה לי חוט דק וחרוזים קטנים וכל
הלילה במקום לצאת לתצפיות כוכבים אני עושה שרשראות קטנות
לידיים, שישה לילות לפני הליקוי.

גיא מתקשר אלי ב-3:00 בלילה, אני יודע את השעה כי מהחלון אני
רואה את שקיעתה של קבוצת הכוכבים  פרסאוס. יש לו יוזמה חדשה
שאני חייב להיות שותף לה לדבריו. אני מסביר לו שאני ישן, הלילה
לא נשארתי לראות כוכבים בגלל התחביב החדש עם החרוזים, ושנדבר
על זה מחר. רגע לפני שאני מנתק הוא מזכיר שהוא רוצה להכיר לי
מישהי מיוחדת. הדבר הבא שאני זוכר זה בשמונה בבוקר גיא ומישהי
מיוחדת כבר יושבים לי על המיטה עוד לפני שפתחתי את העיניים.
"אז אתה מקשיב מה הרעיון ?" הוא אומר במהירות ובהתלהבות
שמאפיינת אותו רק כשיש לו משהו באמת מיוחד. "מה הדבר שאתה הכי
רוצה בעולם ?", עוד שעתיים שינה, אמרתי והתהפכתי לצד שני, הוא
הפך אותי בחזרה והוריד ממני את השמיכה. תפסיק לחשוב בקטן, מה
הדבר שכולם היו רוצים ? הוא מציק. מישהי מיוחדת הולכת למטבח
ואני שואל בתנועת יד מי זאת. "אחר כך", הוא אומר, "מה שכולם
רוצים זה להיות נוכחים בהלוויה שלהם ולשמוע מה כולם יגידו
עליהם, כי בתכלס, גם אם עשית חרא של דברים - בהלוויה, ליום
אחד, אתה המלך בעיני כולם - ממש כמו יומהולדת, רק יום-מוות".
אני נזכר ביומולדת האחרונה שלי, עם ההחלטות המטופשות וחושב שזה
הדבר האחרון שהייתי רוצה לחזור עליו. אנחנו נפיק לאנשים את
הלוויה שלהם, עם כל התפאורה : הצעדה העצובה, בית קברות, ארון,
פרחים, נשים בוכות, למי שרוצה תחושה של גיבור נכין כמה חיילים
שיתנו מטחי כבוד. בהתחלה אנשים יתייחסו בזלזול אבל עם כל
התפאורה, באווירת הקדושה שתווצר אנשים יגידו רק דברים טובים.
אני מזכיר לגיא את הרעיון הקודם שלו של "ערבי הפרידות", והוא
מבטל אותי ושואל אם אף פעם אני לא מדמיין את הלוויה שלי.

אם היום הייתה ההלוויה שלי, גיא היה אומר שאני חבר טוב,
שהחברים אצלי זה לפני הכל, ושאני קצת מוזר - אבל במובן חיובי
.

מסתבר שלמישהי מיוחדת קוראים מיתר, וגיא חושב שנתאים כי גם היא
בקטע של כוכבים ולדעתו היא יותר יפה מרעות (לדעתי לא). כשהיא
חוזרת עם שתי כוסות קפה בשבילם ותה עם חלב בשבילי, גיא מכיר
ביננו, ולפני שהוא מאפשר לנו לדבר הוא מכריז שהערב יוצאים לפאב
ומיתר מתלהבת. טוב, לא הבילוי המועדף עלי, אבל נתפשר על הנורמה
בשביל להשתלב בחברה, זה אחד מהדברים שהיועצת אומרת שאני צריך.

אז אנחנו יושבים בפאב בלילה, מיתר ואני קצת מרוחקים, אחרי
ההכרות הבסיסית היא אומרת, "אז גיא אומר שאתה גם בקטע של
אסטרולוגיה, איזה מזל אתה?, לא, בעצם - תן לי לנחש". אני לא
בקטע של אסטרולוגיה בכלל, אני לא מבין מאיפה היא הביאה את זה
ואז בעצם אני כן מבין ורוצה לחנוק את גיא. אני רוצה לעזוב את
מיתר לרגע, ללכת לגיא והגיד לו - מטומטם אחד, היא לא בעניין של
אסטרונומיה, היא בקטע של אסטרולוגיה - הורוסקופ, כמו המפגרים
לא כמו החכמים. והוא יגיד לי, נו מה זה משנה - תזרום איתה,
ואני אצעק עליו בשביל להתגבר על המוסיקה, תכף אני אראה לך איך
תראה ההלוויה שלך, אתה משווה בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה - זה
כמו, זה כמו... אני אחפש דוגמא טובה שהוא יבין ואמצא - זה כמו
התשבץ הגיון מול הציור השבועי לילד, יותר גרוע - התשבץ הגיון
מול ההורוסקופ. אבל אסור לי להגיב בקיצוניות, כמו שעשיתי
ביומולדת, אז אני אומר לה - נו תנחשי. בניחוש הרביעי היא אומרת
תאומים. היא חוגגת את הצלחתה בהזמנה לריקוד, ושוב אני מתפשר
למען החברה, והולך לרקוד. אני מתקשה להשתלב בתנועות, דורש הרבה
קורדינציה ואני פשוט לא מצליח להראות נורמאלי בעיני עצמי ובטח
גם בעיני הסובבים. יש לי סוג של ליקוי בנושא - אני סובל
מהפרעות קצב וריקוד. חמישה לילות לפני הליקוי אני יוצא מהפאב
להסתכל על הכוכבים. מיתר גם יוצאת ומציינת שהיא אוהבת לילה כי
היא שונאת את השמש, אבל אני כבר רחוק ממנה במחשבתי.  מסתכל על
העקרב וחושב על רעות, מסתכל על אוריון הציד, שאותו לפי
המיתולוגיה נשלח העקרב להרוג ומוציא את הפלאפון, עובר לעגלה
הגדולה ומחייג את המספר של רעות, מכפיל חמש פעמים את המרחק בין
הכוכבים התחתונים של העגלה ומתמקד בכוכב הצפון ומחייג - ומנתק.


אם היום הייתה הלוויה שלי רעות היתה בוכה ולא מצליחה להוציא את
המילים מהפה, אבל על הדף שלה היה כתוב שהיא שמחה שהיא הספיקה
להכיר אותי, שמשהו ממני נשאר אתה ושאף אחד כולל אותה לא הצליח
לשנות אותי. אני אחשוב שהלוויה שלי זה לא זמן טוב להכניס לי
ביקורת מרומזת, לא לזה גיא התכוון ברעיון שלו.
 
אנחנו יושבים על ספסל מחוץ לבית ובשביל לא להראות מוזר בעיני
החברה אני לא מתעסק בכוכבים, אני מנסה להשחיל כדורים קטנים
בתוך החוט וזה לא ריפוי בעיסוק, זה גורם לי לעצבים בקצות
האצבעות. גל עצבים שעובר בהדרגה למוח ולכל הגוף, למה החור קטן
כל כך לעזאזל. פתאום אני מתחיל להבין את כל האלימות במשפחה,
בטח נתנו לכל הגברים האלימים להשחיל כדורים בחוט. "גיא אומר
שאתה חושב בקטן, מתאים למזל תאומים", היא אומרת בשביל לשבור את
השתיקה. וכל כך נמאס לי, והכדורים הקטנים האלה מעצבנים אותי.
אני מצביע על מזל עקרב ומראה לה, "רואה את הכוכב באמצע, קוראים
לו אנטרס, זה הלב של העקרב. רואה את הכוכב הגדול מתחתיו - זה
צדק, צדק גדול מכדור הארץ פי 140, למה אנחנו לא רואים אותו כל
היום ? בגלל האור של השמש - השמש גדולה מצדק פי 300, ואנטרס
הזה מהעקרב - הלב של העקרב, גדול מהשמש פי 700, והשמש שלנו -
זאת שאת שונאת מאירה כבר חמש מיליארד שנים, כל בוקר,  כלומר
החיים שלנו הם 0.0000002% מהזמן השמש קיימת, אז אני בטוח שלשמש
שלנו לא כל כך אכפת שמיתר שונאת אותה,  אז אני חושב בקטן - כי
אני קטן, וגיא קטן וכל המזלות שלך קטנים, כולנו אבק בלתי מורגש
ולא חשוב, חוץ מרעות - שיחסית לעולם גם היא אבק, אבל אחר,
שונה". אני עוזב אותה ונכנס לחדר, מחייג ומחכה. לפני שאני נכנס
אני עוד שומע את מיתר אומרת לגיא שאני מוזר ושהיא דואגת לי,
אבל זה בטח יעבור לי, כי תמיד מזל תאומים הם קצת לא יציבים.


אם לפני כמה ימים הייתה ההלוויה שלי אז אף אחד לא היה יודע
שצפוי באותו הלילה מטר מטואורים, ואם איכשהו הם כן היו יודעים
על זה הם לא היו יודעים שמטאור זה בסך הכל גרגיר אבק קטן שנשרף
באטמוספירה. מזל שאני עוד חי.

התופעה השנייה הכי מוזרה השנה היה שרעות הסכימה להפגש איתי.
גשם המטאורים הצפוי היה רק תירוץ לשנינו שרצינו בפגישה. שכבנו
על האדמה והסתכלנו על מעט הכוכבים הנופלים. כשעלה הירח ראינו
פחות ופחות כוכבים נפלים בגלל אורו החזק. הסברתי לרעות שהירח
היה פעם חלק מכדור הארץ עד שפגיעת מטאוריט ענק העיפה חלקים
מכדור הארץ שבמהלך השנים התחברו והפכו לירח שלנו. היא נסתה
לחשוב בקול רם מה זה אומר על הזוגיות שלנו, שמשהו שנפרד מאיתנו
עקב התנגשות הופך להיות שימושי, אך דווקא בערב המיוחד הוא
מפריע. ואז נמאס לה. היא קמה בהפתעה ואמרה לי "בוא הולכים".
מעניין, אם אסרטיביות זה משהו שמאפיין את מזל קשת, שמעתי פתאום
בראשי את מיתר. אז הלכנו.

בזמן שלא ראיתי את רעות היא הספיקה להוריד את הטבעות מהשיניים
ולעלות במשקל, מה שהופך אותה ליפה עוד יותר בעיני. באותו לילה
היא ספרה לי דברים שלא שמעתי גם כשהיינו ביחד. היא ספרה לי שלא
טוב לה, ואני חשבתי על "איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי
יפה בגן?" ופתאום הבנתי שעם רעות כוכבים זה לא הכל, אפילו הכבש
השישה עשר יכול להכנס לראשי. שני גרגירי אבק יושבים על הכורסא
ורואים סרט, וכשהמפרי בוגארט אומר לאינגריד ברגמן ש"אם המטוס
ימריא בלעדיה  היא תצטער על כך,אולי לא היום או מחר, אבל בקרוב
- ולשארית חייה", פתאום זה לא שני גרגירי אבק, זה שני אנשים
גדולים יושבים ומזילים דמעה מול סרט, או לפחות שני גרגירי אבק
שנשרפים באטמוספירה ויוצרים אור גדול שבטעות מכונה כוכב נופל.
בחוץ בטח נמשכת המלחמה בין אוריון לעקרב, שאולי מתקרבים אחד
לשני בסנטימטר כל מיליון שנה, אבל למי אכפת ? אני אומר לרעות
שבזכותה אני אדם חדש, והיא מנשקת אותי. עכשיו כשאני יודע
שהכוכבים זה לא הכל הנשיקה מרגישה לגמרי אחרת.

התופעה הכי מוזרה הייתה הליקוי, ומה שבא לפניו ואחריו. ואם
היום הייתה ההלוויה שלי הייתי יוצא רגע מהקבר ומסביר לאנשים
שאם היו עושים את הלוויה בלילה הם היו יכולים לראות מצוין את
מאדים, שזה נדיר ובדרך כלל קשה מאד לראותו, והיום, בגלל קרבתו
היחסית ובעזרת טלפסקופ, אפילו ניתן לראות שרידים של קרח בקטבים
שלו. ואז מישהו היה אומר לי שבקרוב יהיה לילה בו מאדים יראה
כמו עוד ירח בגלל שהוא ממש מתקרב אלינו, ואז במקום להסביר
לבן-אדם כמה טיפשי מה שהוא אמר, הייתי פשוט מתייאש וחוזר אל
הקבר ואומר לאנשים, נו תמשיכו, אבל אתם ממש מביכים אותי. ולגיא
הייתי אומר כל הכבוד על זה שהוא הצליח להביא כל כך הרבה אנשים
לכאילו הלוויה שלי, כי היועצת אמרה שצריך להחמיא לחברים, והוא
היה אומר שעכשיו שיצאתי מהקבר הרסתי את האווירה וצריך להתחיל
מהתחלה וששוב ישימו מחדש את השיר "ירח" של שלמה ארצי, שביקשתי
להלוויה שלי ואח"כ שמיתר, הוא ורעות יספידו מחדש. ואז הייתי
אומר שזה כבר משעמם וכמו כל הרעיונות של גיא גם זה מטופש ונמאס
לי, ומיתר הייתה אומרת שזה ממש אופייני לתאומים המצבי רוח
האלו, אפילו תוך כדי הלוויה שלהם. ופתאום הייתי מסכים אתה
לרגע, כי זה באמת מצבי רוח, התוכנית של גיא דווקא לא רעה ורק
רעות היתה מסתכלת מהצד ולא מחליטה אם זה טוב או לא שאנחנו שוב
מתראים, כי בלילה של הליקוי זה נגמר בצורה מוזרה.  

ואחרי הנשיקה עם רעות אנחנו מנצלים את המומנטים ויוצאים לפאב
לשתות, לרקוד, לעשות כל מה שלא קשור בכוכבים ואולי הכוכבים
מנעו ממני לעשות את זה עד עכשיו. וזה מחזיק מעמד כמה שעות,
מדגדג לי לפעמים לצאת לראות את זריחתו של נוגה אבל מעדיף
להישאר ולהשתנות.

ואחרי כמה ריקודים כשלפחות בעיני עצמי התגברתי על הפרעות הקצב
הפנימיות אני יוצא לנשום אוויר ורואה שם מיתר עם מישהו מיוחד
חדש. אני הולך אליה ואומר לה שאני מצטער שאז התפרצתי ושאז
הייתי ממש אחר. בלי שום אזהרה מישהו מיוחד משכיב אותי עם אגרוף
על הרצפה ונותן לי תצפית כוכבים מצויינת. תוך כדי תצפית נדירה
בעגלה הקטנה אני שומע את מיתר צועקת על מישהו מיוחד שהוא אלים
ושהיא ידעה שאסור לה להסתבך עם עקרבים. ורעות באה אלי לראות מה
קרה ופתאום מקרבת אלי את ראשה, מעלימה את כל הכוכבים, כמו
ליקוי - רק את ראשה אני רואה וכל הכוכבים נעלמים, פתאום למשך
כמה שניות הראש של רעות מסתיר הכל. היא שואלת אם אני בסדר, אם
להביא לי קרח ומחבקת אותי. אז אני אומר לה, "רעות, את יכולה
לזוז קצת, את מסתירה לי את העגלות".

עד יום הולדתי ה-29 ושליש רעות נפרדה ממני, תוכנית הלוויות
המדומות של של גיא יצאה לדרך כשאני הפיילוט הראשון, הבלוטה
שקיבלתי מהאגרוף עברה, הפסקתי להשחיל חרוזים, נפרדתי סוף סוף
מהיועצת מהתיכון שליוותה אותי עשר שנים, מאדים סיים את הסיבוב
והחל להתרחק מכדור הארץ והשמש הזדקנה בעוד שלושה חודשים.
חשבתי אם להתקשר למיתר לנסות לדבר, אבל קודם בדקתי בעיתון מה
צפוי השבוע למאזניים ואם מאזניים ותאומים זה מתאים בכלל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ביום שאני אראה
את הסלוגן שלי
מופיע בגאווה
בצד המסך אני
מגלח את הראש!




סקינהד שובב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/6/10 15:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה