וגם הזאב שבלב
לפעמים רעב.
לא קל לו לילל,
כשהירח מאיר את הליל.
מתמלא הוא ברגש,
חש בריקנות.
לא ראה אור שמש
זה שנים ארוכות.
וגם הזאב שבלב
לפעמים משתף-
את כל העולם
מזעזע בכאב.
כאבו מעיר כל ילד
מעורר הוא מורא,
מעיר כל שלד
באבחת יללה.
וגם לזאב שבלב
שום דבר עדיין לא אבוד.
את הבדידות מתעב,
אך עדיין נותר הוא גלמוד.
הולך ושוב פוסע
אל עבר המחר.
לא נותן לאיש מרגוע,
כמהה אל העבר.
וגם לזאב שבלב
נמאס לזעוק מכאב.
לרגע הוא יושב
ושוב חוזר ליבב.
ולמרות שבסוף כל הלילות
חוזר ועולה הבוקר,
עדיין בערב ישמעו היללות
כי לעשות זה קשה,
אך לבכות לא עולה ביוקר. |
