לפני שנים רבות, כאשר המלך היה עוד קטן, אמרו לו הוריו שיום
יבוא ויהיה לו כתר על הראש.
המלך, שכל כך רצה לשים כתר על ראשו, המתין בסבלנות עד לרגע שבו
יקבל את הכתר שבו חפץ כל כך. עברו להם הימים, והמלך החל לדמיין
את עצמו הולך בגאווה עם כתר שעל ראשו. כמובן שכולם מריעים לו,
עושים לו כבוד ומעריצים אותו, הרי הוא מלך אמיתי כמו באגדות!
"מתי יהיה לי כבר כתר על הראש?" שאל המלך את הוריו.
"כדי לענוד כתר אתה קודם כל צריך ללמוד איך להיות מלך" ענו לו
בפשטות.
"אני רוצה להיות מלךךךך! אני רוצה להיות מלךךך!" יילל המלך.
"אם תתמיד בלימודים יהיו לך כישורים של מלך, ולא סתם מלך אלא
מלך עם כתר שעשוי מזהב טהור!" ענו לו הוריו בגאווה.

מידי יום, הלך לו המלך אל בית-הספר ולמד מתמטיקה, אנגלית
ואפילו גיאוגרפיה. הוריו עודדו אותו ואמרו לו שאם ימשיך
להצטיין בלימודים, הוא יקבל את הכתר שאותו רוצה כל-כך. המלך
האמין באמת ובתמים כי הצלחה בלימודים תהפוך אותו למלך אמיתי,
הרי זה מה שהוריו אמרו לו בכל השנים.
כאשר סיים המלך את לימודי התיכון הוא קיבל סופסוף כתר על הראש!

"זה לא כתר מזהב..." ענו לו הוריו והסבירו לו שרק כתר מזהב
טהור יהפוך אותו למלך אמיתי.
המלך חש אכזבה עמוקה ושאל את הוריו מתי יקבל כבר כתר שעשוי
מזהב ומתי יהפוך סופסוף למלך אמיתי?
"כאשר תלמד מקצוע, תקבל כתר מזהב..." ענו לו הוריו בפשטות.
אך המלך לא רצה להאמין לדבריהם! הוא החל להסתובב ברחוב עם הכתר
שעל ראשו אך אף אחד לא הריע לו. המלך המתוסכל החליט לחזור לבית
הוריו. "ההורים שלי צודקים! זה לא כתר אמיתי! אני רוצה כתר
מזהב טהור!" אמר המלך לעצמו.

הימים עברו להם, והמלך החליט שעכשיו הוא רוצה ללמוד מקצוע, אבל
הוא לא ידע מה ללמוד.
"תלמד כלכלה, יש בזה עבודה..." אמר לו חבר אחד. "תשמע לי, לך
ללמוד מחשבים, יש בזה כסף טוב" אמר לו חבר אחר. והמלך, שרק
רוצה לענוד על ראשו כתר אמיתי שאל את הוריו מה ללמוד.
"אם תתמיד בלימודים, תוכל לענוד על ראשך כתר שעשוי מזהב טהור"
ענו לו הוריו. מדבריהם, נשמע כי הם מדקלמים משפטים מאיזה ספר
עתיק על חוקי מלכים ולכן, המלך האמין כי בקרוב מאוד יוכל להפוך
סופסוף למלך אמיתי! לא עבר זמן רב, והמלך מצא את עצמו יושב
בחדר הרצאות ומפנטז על הכתר שיענוד בסוף התואר. לאחר מספר
שנים, סיים המלך תואר ראשון בהצטיינות וחיכה בקוצר רוח לכתר
שהוריו הבטיחו לו עוד כשהיה קטן!
"עכשיו אני כבר מלך?" שאל המלך את הוריו בסקרנות.
"ברכותינו, הפכת לנסיך!" אמרו לו הוריו בהתרגשות.
"מה??? רק נסיך? בזבזתי שנים מהחיים שלי בשביל להיות נסיך?"
רטן המלך והלך שוב לרחוב עם הכתר שעל ראשו, אך אף אחד לא הריע
לו.
"אינך עונד עדיין כתר מזהב כיוון שלא סיימת להתמקצע..." ענו לו
הוריו בפשטות.
"מה? למה לא אמרתם לי קודם! אז איזה כתר יש לי על הראש?" שאל
המלך בחוסר סבלנות.
"יש לך כתר שעשוי מכסף אך אם תתקבל לתואר שני אתה תוכל לקבל
כתר מזהב טהור!" ענו לו הוריו בגאווה.
"באמת?? אני צריך רק להתקבל לתואר שני כדי להפוך למלך?" שאל
בפליאה את הוריו.
"כן... זה המכשול האחרון שנשאר לך כדי להיות מלך" ענו הוריו
בהתרגשות.
"ומה יקרה לאחר שאסיים את התואר השני?" שאל המלך בסקרנות.
"לאחר שתסיים בהצטיינות את התואר השני יהיה לך כתר מנחושת.
וכאשר תענוד את הכתר, אתה תהיה מלך של ממלכה מפוארת!" ענו
הוריו בפשטות. המלך, אשר ידע שנשאר לו רק עוד מכשול אחד לפני
הכתרתו הרשמית למלך, נסע למחוזות רחוקים כדי להתקבל לתואר שני.
כיוון שכבר היה נסיך, היה זה רק עניין של זמן עד שיכתירו אותו
למלך.

"ברכותינו, הפכת למלך!" אמרו לו הוריו בהתרגשות, וזאת לאחר
שהתקבל ללימודים מתקדמים.
"ישששש! סופסוף אוכל להסתובב עם כתר אמיתי על הראש ואנשים
יריעו לי, יתנו לי כבוד ויעריצו אותי".
"כמובן" ענו לו הוריו, "צא לרחוב ותרגיש כיצד ההמון מריע לך,
הרי אתה מתחיל בקרוב ללמוד לתואר שני!".
שמח ומאושר יצא לו המלך מבית הוריו אך לתדהמתו הרבה, גם הפעם
אף אחד לא הריע לו!
"זו טעות חמורה שלא מריעים לי! זה לא יכול לקרות! הרי אני כבר
מלך!" אמר המלך לעצמו וחש תסכול רב מחוסר ההערכה כלפיו. בסופו
של דבר, המלך הממורמר החליט לכפות על ההמון את הכבוד הראוי לו,
וזאת כיוון שהוא עונד כתר שעשוי מזהב טהור! לפחות ככה הוריו
אמרו לו...

"לך תסחוב כבר ארגזים! אתה רוצה שהמנהל יצעק עליך?" אמר אחד
העובדים למלך.
"אבל יש לי כתר מזהב על הראש!" אמר המלך בהפגנתיות.
"אתה לא מבין שהכתר הזה לא מזיז לאף אחד פה?!" אמר העובד
ברוגז, מנסה לנער את המלך מגדולתו.
המלך, שחש תסכול ממצבו, החליט לבסוף לעזוב את הכפר שבו גר עם
הוריו ולעבור לעיר הגדולה, בתקווה שהפעם הוא יקבל את הכבוד
הראוי לו. המלך רצה להאמין שהוא נמצא בחלום בלהות והנה, עוד
מעט הוא יוכל להגשים את חלום הילדות שלו, ללכת בגאווה עם כתר
שעל ראשו!
המלך הגיע לבסוף לחצר גדולה ובה אנשים רבים אשר מחפשים
עבודה...
"מה הניסיון שלך?" שאלה המראיינת את המלך.
"אני מלך! זה המקצוע שלי!" אמר המלך בגאווה.
"ומה חוץ מזה?" שאלה.
"יש לי כתר על הראש שעשוי מזהב טהור!" הוסיף המלך והרגיש שהנה,
עוד מעט יגיע הרגע שבו כולם יריעו לו.
"תשמע, יש הרבה עבודות שלא תוכל להתקבל אליהם בגלל שאתה Over
Qualified... ויתר העבודות דורשות ניסיון. אולי תרצה לעבוד
בשירות לקוחות?" אמרה לו.
"יתנו לי שם כבוד של מלכים?" שאל המלך בתמימות.
"כן, בטח! אתה תרגיש שם ממש כמו מלך שעוזר לאנשים במצוקה...
".
אמרה לו המראיינת בחיוך מטופש.
"תודה! תודה לך!" ענה המלך, שמח כל כך על שמצא עבודה חדשה
שתתאים למעמדו.
למחרת היום, המלך מצא את עצמו עומד מול אחוזת פאר. הוא הרגיש
שכאן זה לא יהיה כמו הטירה המוזנחת שבה עבד עוד כשהיה בכפר.
הוא נכנס לאחוזה שנראתה נורא מטופחת. הוא הסתכל לצדדים וראה כל
מיני ילדים שממתינים ליד דלת הכניסה.

"תשב יחד איתם, כבר יקראו לך..." אמרה פקידת הקבלה למלך שרק
ביקש לדעת היכן נמצאת העבודה החדשה.
"גבירתי, יש כאן טעות! אני לא ילד שסיים עכשיו לשמור על
המולדת... אני אדם שעמל במשך שנים רבות כדי להגיע לרגע הזה של
להיות מלך, ועוד כמה שנים יהיה לי כתר מנחושת על הראש ואז אני
אשלוט על אימפריה!" אמר המלך האומלל לפקידת הקבלה.
"אימפריה? על מה אתה מדבר? אמרתי לך שתשב שם! ואם לא בא לך אתה
פשוט יכול ללכת..." אמרה בכעס וחזרה לעיסוקיה.
המלך התיישב לבסוף עם הילדים החייכנים וחיכה שיקראו לו כדי
שיוכל להתחיל בעבודה החדשה.
"כולם להגיע לקומה 2 כדי שנוכל להתחיל במבחן!" אמרה פקידת
הקבלה בזמן שהיא עסוקה בלשוחח בטלפון...
"מבחן? איזה מבחן?" שאל המלך בהיסטריה את אחד הילדים.
"תגיד לי, איפה אתה חי? לא לוקחים כל אחד לעבודה..." ענה הילד,
מופתע מהשאלה.
"אבל אני מלך! אני לא צריך לעשות מבחן כדי שיקחו אותי
לעבודה... זה ממש לא בסדר!" אמר המלך לילד, מנסה לקבל קצת
עידוד, אך לשווא.
"על מה אתה מדבר? תגיד לי אתה בסדר או שאתה בן אדם חולה
בראש..." גיחך הילד.
בלית ברירה נכנס המלך לחדר קטן עם מספר ילדים והתחיל לעשות את
המבחן המייגע ביותר שעשה אי פעם. הוא קילל את הרגע הזה שהגיע
בכלל לשם אך עדיין הייתה בו התקווה שזה רק חלום רע ועוד מעט
הוא יהיה במקום שיכבדו את הכתר שאותו הוא עונד על ראשו.

"התקבלת לעבודה!" אמרה לו המראיינת שאיתה נפגש לפני מספר ימים
בחצר הגדולה.
"באמת? תודה, תודה רבה לך..." הודה לה המלך על הבשורה המשמחת.

"הפעם אני ארגיש באמת כמו מלך! האחוזה הגדולה הזו תהיה הממלכה
שלי!" אמר המלך בליבו.  
יום למחרת התייצב המלך בכניסת האחוזה וחיכה בקוצר רוח לליצני
החצר שיגיעו אליו ויקחו אותו לממלכה החדשה. אך הוא לא היה שם
לבד. הילדים שפגש יום קודם לכן חיכו יחד איתו בכניסה לאחוזה
הגדולה.
"מה אתם עושים כאן?" שאל המלך בפליאה.
"באנו לעבוד אתה יודע... להרוויח קצת כסף". ענה בגיחוך אחד
הילדים.
"גם אתם עברתם את המבחנים?" שאל המלך בסקרנות רבה.
"מה נראה לך? סתם הגענו לפה כי מתחשק לנו?!" אמר הילד ושתק.
המלך ניסה לחשוב עם עצמו איך יכול להיות שגם הפעם הוא צריך
להיות בחברת ילדים שבמקום להריע לו הם לועגים לו...
"כמובן שגם הם נמצאים פה... זה הגיוני שיש כל מיני משרות
באחוזה, צריכים כל אחד..." אמר המלך לעצמו, מנסה להצדיק את
שהותם של הילדים בדלת הכניסה של האחוזה. לאחר מספר דקות, נכנסו
המלך והילדים אל תוך האחוזה וקיבלו מפקידת הקבלה תג ובוא רשום
את שמם ומספר עובד. המלך הרגיש שהוא חייב לדבר עם מישהו על
מצוקתו. הוא לא הבין למה הוא לא מקבל את הכבוד הראוי לו ולמה
אנשים מתעלמים מהכתר שלו.

"שלום לכולם, שמי אסף ואני איהיה המדריך שלכם בחודש וחצי
הקרובים" אמר לפתע אחד מאנשי האחוזה.
"מה אתה הולך ללמד אותנו?" שאל המלך בפליאה.
"אני הולך ללמד אותכם איך להיות נציג שירות לקוחות" אמר
בפשטות.
"ומה אני אקבל אחרי שאסיים ללמוד?" שאל המלך בסקרנות.
"אתה תהיה מוסמך לעבודה" ענה וקרא לכולם להכנס לכיתת הלימוד.
המלך ישב שוב עם הילדים, והפעם היה צריך לשמוע הרצאות על איך
להיות נציג שירות לקוחות.
כמובן שהוא למד ברצינות רבה כי כך חינכו אותו. המלך השקיע
בלימודים ואף עזר ליתר התלמדים בחומר הנלמד. הוא חשב לעצמו כי
ההשקעה בלימודים תשתלם לו בסופו של דבר. הוא עדיין קיווה
שבקרוב יתייחסו אליו כמו למלך אמיתי ועדיין חשב שזה רק עניין
של זמן ושההתחלות תמיד קשות, אך כשהגיע לאגף שירות הלקוחות
חשכו עיניו!
"תכירו את מקום העבודה החדש שלכם" אמר אסף בגאווה, בעוד שהמלך
לא מבין מה הוא עושה בתוך מחלקה שבתוכה עשרות עובדים שעסוקים
רק בטלפונים.
"יש פה טעות!" צעק המלך ויצא לפתע מן המחלקה.
המלך התחיל להבין שחייו של מלך הם חיים קשים במיוחד. לא רק שלא
מריעים לו ולא מתייחסים לכתר של ראשו, אלא גם מתייחסים אליו
כאל חריג וכלא שפוי, בעולם שאמור להיות שפוי והגיוני.
"מה קרה? למה יצאת מהמחלקה?" שאל אסף את המלך, לאחר שיצא גם
הוא מהמחלקה.
"אני לא חושב שמתאים לי להיות נציג שירות לקוחות..." ענה המלך
בתסכול רב.
"למה לא מתאים? תנסה.. זה אף פעם לא יכול להזיק". אמר אסף,
מנסה להוציא את המלך מתסכולו.
בסופו של דבר חזר המלך אל המחלקה והחל לענות לטלפונים, או
לפחות ניסה להשתלב בעבודה החדשה.
-"שלום מדבר המלך, במה אוכל לעזור?"
-"מלך? אתה קורא לעצמך מלך? למה מי אתה?"
-"גבירתי, סיימתי תואר ראשון..."
-"למה שיהיה לי אכפת מזה שיש לך תואר? מזה השירות הזה?"
-גבירתי, איך אוכל לעזור לך?"
-"יש לכם חרא של שירות..."

לאחר מספר שיחות בודדות יצא המלך עם כאב ראש ועם תסכול שרק הלך
וגבר. הוא הבין שאין לו מה לחפש באחוזה הזו כיוון שלא רצה
להשלים עם המצב שבמקום להיות מלך באחוזה הוא בורג קטן מאוד
במערכת לחוצה. הוא רצה להרגיש שיש לו כתר אמיתי על הראש ושהוא
באמת מלך. לבסוף, החליט המלך לברוח מהאחוזה ולחפש מקום עבודה
חדש. כמובן ששוב היה המלך מובטל ושוב חיפש עבודה שתתאים למעמדו
אך זה לא קרה. אף אחד לא רצה לקחת אותו לעבודה, בחוצות העיר אף
אחד לא הריע לו וגם אף אחד לא הסתכל עליו. האנשים בעיר שאותם
הכיר חשבו שהוא משוגע והגעגועים לכפר התגברו מיום ליום, אך
המלך לא נכנע!
"ההתחלות תמיד קשות ואני מאמין שבפעם הבאה אמצא עבודה שתתאים
לכישוריי!" אמר לעצמו המלך בגאווה, בזמן שהוא מחפש מקום לישון
בו. המלך, שלא הצליח לשלם את חשבון שכר הדירה נזרק לרחוב אך זה
לא הפריע לו. הוא המשיך לחלום על הכתר שעל ראשו ועל הכבוד
הראוי לו בזמן שהוא יושן כמו הומלס במקלט נטוש. למחרת היום,
שוב הסתובב לו המלך ברחובות העיר כדי לחפש מקום עבודה חדש.

"מה הכישורים שלך?" שאל מנהל החנות שאליו פנה המלך.
"אני מלך ויש לי כתר על הראש..." ענה המלך באדישות.
"יפה מאוד, התקבלת!" אמר לפתע המנהל וביקש מהמלך להתחיל לעבוד
באופן מיידי.
"באמת? התקבלתי? תודה! תודה!" אמר המלך בשמחה, מקווה לא
להתאכזב גם הפעם.
במקום העבודה החדש לא היתה פקידת קבלה לחוצה וגם לא ילדים
מעצבנים. המלך הרגיש שבזכות הכתר שיש לו על הראש הוא הצליח
להתקבל לעבודה חדשה, שממנה יוכל להתקדם ולהגשים את עצמו.
"מעכשיו אתה העובד שלי! אתה תעשה כל מה שאני אומר לך, הבנת?!"
אמר לפתע המנהל למלך.
"מה?? אבל אני מלך! הרי יש לי כתר על הראש!" אמר המלך, מרגיש
ששוב הוא צריך להבהיר את עצמו.
"מלך? אתה? למה אתה חושב שאתה בכלל מלך?!" גיחך המנהל.
"סיימתי תואר ראשון ובקרוב אני אלמד לתואר שני, אז למה אתה
חושב שאיהיה המשרת שלך?" שאל המלך בחוסר הבנה.
"אתה חושב שהתארים האלה שלך מעניינים אותי?!" התעצבן המנהל
וכבר איים לפטרו, אך המלך המתוסכל לא רצה שוב להיות מובטל. לאט
לאט התחיל המלך להשלים עם העובדה המרה שבמציאות של היום הוא
יצטרך לקבל פקודות ולעשות מה שאומרים לו, גם מאלה שאין להם
בכלל כתר על הראש. המלך חש שהוא בעצם עבד עם כתר מזוייף על
הראש. לימודים? עבודת מלכים? קריירה מזהירה? אולי זה מתאים
לאגדות כי במציאות עצמה, המלך, שרק רצה להסתובב בחוצות העיר
ולהרגיש שמעריכים אותו, הפך לפועל זוטר. המלך הרגיש שלא
מעריכים אותו ואת כישוריו, שלא מתייחסים בכלל לכתר שעל ראשו,
שרואים אותו כחריג וכאדם לא-שפוי בעולם אשר מתיימר להיות
הגיוני. האם יש תקווה?

לא קל לחשוב שאתה מלך כאשר אתה לא באמת כזה. לא קל גם להיות
במצבו של מלך אשר מערער על מצבו העגום שאליו נקלע. המלך, אמנם
חזר לגור בדירה וכבר לא ישן ברחוב כמו הומלס, אך בתוכו הוא
הרגיש חוסר אונים. בסופו של דבר המלך, אשר לא הצליח לגרום
למנהלו להבין אותו ולהתייחס אליו בכבוד המגיע לו, חזר להיות
מובטל וחזר לגור ברחוב. היה לו קר בלילה והוא חש ייאוש עמוק
בתוכו. הוא חשב בליבו כי אם יחזור הביתה מוזנח וחסר-כל, הוא
ירגיש בושה וכישלון. לכן, בכל הזמן הזה הוא לא סיפר להוריו על
מצבו העגום. הוא רצה שיחשבו שהוא מצליח בעיר הגדולה ושהוא באמת
מלך!

לבסוף, החליט המלך לחזור בלית ברירה אל בית הוריו, אל המיטה
הנעימה ואל האוכל הביתי שאותו כבר לא אכל מזמן. "איך היה בעיר
הגדולה?" שאלו הוריו בסקרנות. "היה בסדר..." אמר המלך באדישות
והלך לישון. הוא התגעגע לחיים בכפר, אך הוא ידע שיש לו עדיין
משימה חשובה מאוד. הוא חייב להחזיר לעצמו את כבודו האבוד
ולהרגיש שהכתר שעל ראשו שווה משהו. הוא לא רצה להשלים עם
העובדה שהוא לא מלך אמיתי! הוא רצה שיעריכו אותו ושיכירו
בכישוריו! הרי הוא לא למד שנים רבות כדי שיזלזלו בו ויקראו לו
משוגע!
למחרת היום, ישב המלך בחדרו והרהר על כל מה שעבר עליו עד כה.
"למה את עצוב?" שאלה אמו את המלך, וזאת לאחר שנכנסה לחדרו.
"אף אחד לא מעריך את זה שיש לי כתר על הראש ושאני מלך!" החל
המלך לייבב.
"אנחנו מאוד מעריכים אותך. בשבילנו אתה תמיד תהיה מלך" ענתה
אמו בגאווה.
"אז למה אני לא מצליח למצוא עבודה נורמאלית ולמה אנשים מזלזלים
בכתר שעל ראשי?" שאל המלך בבכי.
"אתה צריך להבין כי כל ההתחלות קשות ולפעמים צריך לסבול כדי
להעריך אחר-כך את מה שיש" ענתה בפשטות.

המלך, שחש שוב תקווה לנוכח דבריי אמו, החליט להסתובב ברחובות
אך הפעם הוא לא רצה שיריעו לו ואף לא חיפש עבודה חדשה. הוא
ניגש לסיפרייה והתחיל לקרוא ספרים על מלכים אמיתיים!
המלך רצה לדעת מה מוביל אנשים להצלחה. הוא גילה כי כתר על הראש
לא תמיד הופך אותך למלך.  
לצד אנשים בעלי תואר, התרשם המלך כי מלכים רבים לא למדו כלל
תארים ואפילו לא סיימו תיכון! המלך חש מרומה. הוא לא הבין מדוע
הוריו אומרים לו, עוד כשהיה קטן, שלימודים זו הדרך הבטוחה
להצלחה בחיים!  עכשיו הוא מובטל חסר כל עם כתר על הראש שאפילו
להרגיש אותו הוא אינו יכול...

ימים יגידו אם המלך יהפוך בסופו של דבר למלך אמיתי. הוא עדיין
צעיר והוא עדיין מקווה שיחייה כמו שמלך צריך לחיות. אולי כשהוא
יסיים את התואר השני בהצטיינות ויענוד על ראשו כתר מנחושת על
הראש הוא יוכל להרגיש סופסוף שהוא מלך אמיתי!