סתיו.
הרוח נושקת לעליו של העץ העייף.
עלה קטן, זהוב, נושק לשלום לענפו המוכר ומתחיל את דרכו מטה.
מסתחרר באוויר, שט על כנפי השלכת, מטה, מטה.

והצמרת כבר כל כך רחוקה, ולא רואים את הקרקע, אי שם בין עננים
וציפורים.
עלה קטן, תלוש ומתפורר.
עייף מחומו של הקיץ,
עייף מהסחרור הבלתי פוסק.
מחפש את האדמה המוצקה, לנחות בעדינות על איזו תלולית עפר
רטובה, להטמע.
להתפרק לרסיסים יבשים וצהובים, אבקת הפיות של החורף המתקרב.

לחכות למבול שיגיע לשטוף את הכל.