קם על הבוקר אווירה פסטורלית בחוץ
ציפורים מצייצות, החיים הם קיבוץ
תוך שניה או שתיים מתחילות צעקות
האבא מרביץ, בבית מכות

מנסה להכחיש את מה ששמעתי
וקללה עסיסית שהוטחה
סוגר את החלון באופן אוטומטי
וחוזר לפינה חשוכה

מנסה לכתוב את המילים האלה עכשיו
וזה לא שיש לי בעיה עם מוזיקה בערבית
אבל אחי בוקר עדיין בשכונה
חוץ ממנה הערתי חתול ושכנה

גברת עם סלים שתמיד אני פה לעזור
ואדון עם כובע ועגלה ושישה ילדים מאחור
משחקים כדורגל בחדר מדרגות
"תמסור לי, תמסור לי" ישר צעקות

והשכן שתמיד יוצא כששומע רעשים
וצועק "ליימה בשייעה כייזאת פושטקים!"
והשכנה הענקית ששנים עברו עליה מספיק
וההוא שעובר בשובל ריח סיגריות מחניק

וההיא שיש לה שלושים ושבעה חתולים
ואין לה אף אחד, לא בעל לא חברים
והמשפחה המורחבת באופן מטריד
ושלט אזכרה שעל שכול תמיד מעיד

וכמובן השכן העצבני עם השפם
ראש ועד הבית חמש שנים ועכשיו עוד קדנציה גם
על משטר של טרור ו 230 שקל בחודש
ממש שכר הוגן לבקתה באמצע החורש

והאוטו זבל שבשש בבוקר דואג תמיד להגיע
והשעון המעורר של השכנה ממול שצועק קוקוריקו מרתיע
וחוץ מהם יש לי עוד אלף שכנים
מחכה ליום שאוכל לעבור לבית פרטי
ולהסתובב רק בתחתונים

הא, הא! השיר כבר נכתב בתחתונים! אכלתם אותה...