שמת אזיקייך בידי
אני שלך ואת שלי
את קשה לי
את קרה לי
כמתכת המתגברת
וצורבת בעור כהוגן.
את נסגרת ונפתחת בצליל כזה שצורם באוזן.

את כובלת
את מחבלת, למרות שמילדותך את חבולה
את לא נתת לי אף פעם חופש
פעולה.
הסתכלתי באגם, עד שמצאתי בכל השדה הזה מקור מים
בפנים הסתכלתי, עמוק, וראיתי רק עכור ושחור
ואני רציתי כנפיים.

היו דיבורים על סליחה על בושה
על תרבות הדיור הגיור המיגור
שאלת על כמה חיילים
עזרת לי להיכנס לניידות
אבל משהו בפנים חזק תופס לוחץ אותי ואת רגליי לקרקע
כבולה אני ולא אוכל לעוף.