[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא לא הפסיקה לבכות, מכתימה את הדף בדמעותיה. היא הרגישה, אבל
לא ידעה מה ולמה... מישהו יכול לספר לה? לגרום לה להבין? עוצמת
את עיניה, שואפת אוויר, מדמיינת... מה? היא לא ידעה בעצמה היא
לא חשבה, רק הרגישה.

הוא ישב וחשב, הרים עיניו מעלה ואז משפיל מבטו. הוא הרגיש את
הבכי שלה, אך לא רצה להביט בה, הוא התבייש, בעצמו... במה שגרם
לה להרגיש, באכזבה. הוא הרים את עיניו שוב, למעלה, עוצר את
עצמו מ... פשוט עוצר את עצמו. הוא ישב בשולחן ממול, אך הרגיש
כאילו הם רחוקים במרחק שנות אור, העולם מפריד בינם, לא רק
העולם.

היא רצתה להאמין שהיא פוחדת, רצתה להאמין שהרגש היה משהו
מבפנים, מהלב. היא פשוט רצתה להאמין שהלב הוא זה שמכתיב לה למה
לצפות, שגרם לעולם שלה להסתובב יותר מהר. היא רצתה להרגיש
אנושית ולא הצליחה... היא פקחה את עיניה וזה הכה בה בפתאומיות.
היא הבינה שהיא לא באמת מרגישה ובאותו הרגע הלב שלה לא שיחק
תפקיד.

הוא קם, הסתובב, חזר על עקביו, ישב שוב על הכסא וקם בשנית. הוא
אחז בכוס המשקה שלו, לקח לגימה, הוריד את הכוס והתרומם שוב
מהכסא. הוא רצה לברוח אבל לא ידע איך לעשות זאת, הוא רצה למחוק
הכל, את רגע השהייה שם, את ההרגשה להיות במחיצתה כשהיא נמצאת
במצב כזה, הוא רצה לאבד הכל, אותה, את השפיות... הוא רצה לאבד
את עצמו בתוך הרגע.

היא חייכה, עכשיו סוף סוף הבינה שמה שהרגישה היה בעצם חוסר
הבנה, אי הסכמה שנגררה למקומות שלא הייתה צריכה להגיע. היא
הבינה שהיא לא רוצה להיות כמוהם, היא רצתה לקבל את שפיותה
בחזרה, לא רצתה לתת ללב שלה לסחוף אותה למקומות של רגשות...
היא נסגרה, כבתה. לאט לאט היא התרוממה מכיסאה, יישרה את חצאיתה
והתיישבה שוב על הכסא.

הוא לקח נשימה עמוקה, עצם את עיניו והחליט... הוא התרומם
מהכיסא בהפגנתיות, התקרב אליה, לקח את ידה והסתכל בעיניה. הוא
ניסה להעביר לה את מה שהרגיש, חנוק מכדי להשתמש במילים. מלטף
את לחיה, מרפרף באצבעו על שפתה התחתונה, גורם לה להיפתח למגעו,
בינתיים מלטף את כתפה האחרת בידו החופשייה.

הם הסתכלו אחד על השנייה, שני הפכים מוחלטים לגמרי, שני אנשים
שכרגע מונעים מדחפים שונים. מחכים לרגע המכריע, מי ינצח? הלב
או השכל הישר, העומק והרגשות או השטחיות והמחשבה של מה יקרה
מחר? של מה באמת צריך לקרות...

הוא אחז בידה, מניח אותה על חזהו...
היא הסתכלה בעיניו...
הוא ליטף את שערה...
היא השפילה את מבטה על הרצפה...
הוא קרב את שפתיו לשפתיה...
היא פתחה את פיה קמעה...
הוא קרב אותה אליו...
היא דחפה אותו והלכה...

היא הלכה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כבר חשבתם
שראיתם את
הסלוגן הזה
פעם.


ההוא ממקודם על
סטרואידים אחרי
שצפה בערוץ
שמונה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/5/10 9:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלייז'ה דורטמונד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה