שכבת לך עירומה ושיערך הבהיר
שמוט כערבה צהובה נשוקת אביב
טבעת שמימית של פרחי יסמין ובדולח
שכבת לך עירומה בשדה  המגנטי של הערגה
ועינייך נעוצות בין הסופות והברקים
ואת חטובה לעדנה בפתחים ובמרמסת.

זאת הייתה עונתנו הלבנה האחרונה
דם הלילה נפזר להפרות את עלוות הבשר
כשארבנו יחד למשחק הצוהל של הגוף
ואני הייתי צבי לרוץ איתך בין נתיבי חביונך
ואת דג חלק צמא לשכון באזוב המשגשג.

אני זוכר ידייך כענפי חוטי תיל של משי
כמו רצו לפרוט את לחן נבלו של הגשם
והחלום עף בין התחבולות השחונות של הקיץ
נושא איתו אורו לצד השערים הפרוצים
כמו קול קורא לעבר מטמון הבדולח המדומה
כמו עץ תפוח קדמון במעבר הצר של גן-העדן.

אש בין ירכייך סודות הזיווג וזרע ושרף
החליקו כמו כוכבים הצליפו תוגה וחסד
חיוך של זהב סוקל ורוגם ומלטף כקטיפה
ידיים נפלאות, ידי אישה, ידייך,
סוגרות מעגלים כמו אי בין אישוני הסערה.

ועכשיו רק יום הולדת  מבצבץ על עיניי הזוכרות
רק יום הולדת מבצבץ כמו רעם שנדם
עכשיו שמעתי את פסיעותייך ליד דלתי הנעולה
ואת ניצבת שם עטופה בערפל סמיך ומסנוור
ואת חודרת לתוכי  בנוקטורנו צלול בין הזיות הדממה
שטה לך בים קרוש של לילה אינסופי אטום.