את עוד לא יודעת
אבל כשאת ישנה
אני אוהב להביט  בך,
כיצד את מחבקת
אותי בנשימתך החולמת.
אלייך נכספו ימי,
שנותיי באצילותך
רוטטות ערגת
כיסופים

אני ילד החולם עלייך
ילדה עם חיוך של נסיכות
בממלכת ילדות
שלפתע פתאום
שיוותה צורה
ומצאה איזון בין
מה שהיה לבין מה שעכשיו,
ושיהיה.

אני מציע לך חברות,
ללכת בשדות עננים לבנים,
ולזרוע זרעי תמימות
של צחוק ביישני

כן, זה אני, הילד
היושב מאחורייך בכיתה
ואת הילדה הכי
יפה של השכונה

את עוד לא יודעת
אבל כשאת ישנה
אני אוהב להביט בך
חולמת חלומות של פיות
המים הצלולים,
ובשעת בוקר מוקדמת
אני קם לאסוף
את טללי השחר בכפות
ידי  החמות,
כך, לפזר אותן,
אחת לאחת
על פנייך וגופך
ללא ידיעתך

כן זה אני
הילד מן הספסל
שמאחורייך
ואת עדיין הילדה הכי יפה
של השכונה

אני מחכה עכשיו
להעיר אותך
כדי שנוכל לעוף לזריחה,
ללכת על מצע
צניף איילת השחר הרך
לעוד יום בו
נשמותינו ישחקו
משחקי מלאכים ועננים

הרואה את?
בסך הכול ילד
שרואה את הילדה
הכי יפה בשכונה,
ורוצה לברוח איתה להרים הגדולים
מצופי זיכרונות אהבות
אנשי כל העולם, בכל הזמנים,
שם רועות כבשים
של צמר גפן רך ומתוק

לקחת אותך יד ביד
וללחוש לך:
אני אוהב אותך,
ליאת, רוצה להיות
חברה שלי לנצח
נשיקה במצח?

משום שעכשיו, הגיע זמן בו אלומות
אהבתנו נאספות אל טנא הביכורים
אותו נביא אל הכוהן בבית המקדש
להעלות את פרי אהבתנו מנחה של
קדושה, לאהיה אשר אהיה

ואת עדיין לא יודעת
אבל בלילה, כשאת ישנה,
אני עולה למקום בו מלאכים
מספרים לי עלייך סיפורי
ילדות, ומלמדים אותי כיצד להקשיב
לנשימה העולה מגופך,
כיצד להגיד לך תודה
שאת הילדה הכי יפה
בשכונה של חיי.