ובעדינות המופתית שלה
היא רוכנת לעברך
שורטת לך את הצוואר
בדמעות שחונקות את הגרון שלה

מסתכלת אליך באישונים רועדים
משכיבה אותך לישון
ואולי לתמיד
היא רוצה שתהיה שלה
לנצח

היא נושכת לך את השפתיים
טעם של ברזל ודם חמים
מלטף את לחיה ובמבט מקפיא
היא מסתכלת עלייך
קורעת את הבגדים מעלייך

קורעת לגזרים את מה שנשאר לך
כדי שתבוא אליה נקי
אתה לא תצטרך לחכות יותר מדי
המכתב שלה כבר מוכן
הוא חתום ומחכה על המיטה

תמיד חלמת ללכת מפה במיטת נשיקה
בלי כאבים ובלי דמעות
היא מנשקת אותך ובעדינות הקסומה שלה
שוברת לך את המפרקת
ומנשקת אותך, לוחשת לך באוזן
אתה כבר לא שומע

ומתוך המיטה שעליה הושכבת דומם
היא מעמידה כיסא,
וקושרת את החבל לנברשת הגדולה
מסתכלת למטה אל תוך עינייך הקפואות
חסרות חיים
היא קופצת לתוכך להצטרף אלייך והפעם זה לנצח
אולי שם יהיה לה סוף סוף טוב.

וסוף סוף אחרי החורף הארוך והקר חם לה
היא קפצה, אל הסוף הטוב שלה
אל הסוף הטוב איתך
ואתה? שותק.