להיות פולניה עם מודעות
זה לשתוק ולשלב ידיים
כשהוא בעיצומה של התפרצות רגשית,
להיות אשמה
שהוא נאבק כאן בשיניים על שנינו
ולי אין כלום בראש כבר כמה דקות
להיות פולניה עם מודעות
זה להגיד, הכל בסדר
גם כשמחורבן
לדעת שהנה, עוד עשר דקות אני אוציא את זה
עשר דקות תן לי
לראות את הרגל שלו קופצת ממתח
לאכול את עצמי
ועדיין לחכות עשר דקות, או יומיים.
זה לנשום עמוק ולסמס לו שכן, אני כועסת, אוקי?
לקבל בחזרה סליחה, אני באמת לא בסדר
לחשוב לעצמי, שבאמת קצת איבדתי פרופורציה
ולמרות זאת, לענות:
טוב.
זה לבכות בלילה, בשקט
כשהוא כבר נרדם
לא להעיר אותו
אבל
למשוך באף,
בקול
להיכנס לזה
בדרמטיות
שכל החדר יישאב לי לתוך האף
להרהר לרגע באפשרות של
פשוט לגעת לו בכתף ובוא נדבר על זה כי
אני לא מצליחה להירדם ככה.
אבל בפולניה
לא מעירים אנשים ישנים
רק אם קורה אסון
ומכמה דמעות אף אחד עוד לא מת. |
