יושבת היא שם במגדל האפל,
כלואה בחדרה, מסביב ערפל
נטושה לעד לגורלה הנורא,
ייסורי הבדידות,
קיום בלי חברה...

ובלילה חולמת  על האביר על הסוס,
על סוף שמח להסגר המאוס.
על דלת נפתחת,
על חיים חופשיים,
על הדרקון המובס,
חלומות מתוקים.

שוכב הוא ער בדירה החשוכה,
הקירות מתקלפים, התקרה נמוכה,
אין לו תקווה, גם אין לו מזל,
אין לו מושג,
מה טומן הגורל...

ובלילה חולם על נסיכה בצרה,
והוא היחיד שיבוא לעזרה,
על רומח נוצץ,
בין קשקשים,
הדרקון הגוסס,
חלומות מתוקים.

ושוב הם חולמים את אותו החלום,
ביום בטוחים, זה רק הדמיון,
עצוב שלא כך עובד העולם,
אם היו באמת - יעשו הכל בשבילם.

יושב בשמים, גבוה מעל,
חכם וטוב לב המלאך - אך חבל,
לשלוח יד-לגעת, הוא לא מסוגל,
כי לא אהבה הכתיב הגורל...

ובלילה בשקט טווה לו חוטים,
אמת ושקרים, חלומות מתוקים.