זה הולך ונהיה קשה יותר
להסתכל בעיניים -
ולא לבכות.
ללכת רחוק -
מבלי להסתכל לאחור.
ולתת ללב להרגיש -
בלי לכאוב.
אין טוב בלי רע
ואני עוד ממצמצת ולא מחליטה.
אלוהים, אני צריכה עזרה!
אני מרגישה חסרת אונים
כמו בעין טורנדו, בין עננים
לא יודעת מתי,
לא אכפת לי מתי ואיפה.
העיקר שיהיה תוהו ובבוהו.
כי מתוהו ובבוהו זה אפשרי
לצמוח מחדש - לא לתוך עצמי.
אפשר לשפר את מה שנשבר
ולא להעמיד פנים שלא נגמר.
אני נשארת אופטימית, לפחות מנסה
ואחרי תוהו ובבוהו מגיעה הזריחה.
בצבעי שמנת, בצבעי עולמות
החיים מתחילים מתוך חלומות! |
