תן לביא / החוף |
לעולם אין גל דומה לחברו
לעתים נדמה ששם רחוק במעמקים
גל השייך לך ורק לך חוזר ונושק לחוף.
וכשאתה מביט בנשיקתו המהירה
שומע את אוושתו המלחכת חול
כשאתה מבחין בצחור השובל
דמעה ניתרת ללחי יבשה וחורצת שביל.
הראש לפתע מורם עיניים נישאות לאופק
תר אחר הגל ששב לאופקים
ממתין רגע ודומים לו שבים
דומים אבל לא הגל שלך.
הים רושם לו חותם חתימתו
דיו גליו משרטטים שרבוט
והחול רושם ומוחק ברגע
את שהיה חזר והלך לאיבוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|