|
היא מביטה אל הרקיע
מביטה אל עיני החשכה
האופק הנכסף והנכזב
מחכה לזריחה
בצל הירח הבוהק
הלילה אפל ושחור
מתוך עיניה
מדמיינת לה אור
היא נאבקת בעצמה
מתוך הכאב והצער
בתוך אותו עולם
שחותך כתער
הקולות עמומים
הצבעים לא נראים
דרך עיניה הכחולות
אנשים בלי פנים
היא מסתכלת לשמים
העלטה כבר גמורה
עיניה לא נחוצות לה
החשכה מלאה
היא מביטה אל הרקיע
מביטה אל עיני החשכה
האופק הנכסף והנכזב
מחכה לזריחה |
|
|
הזמן עושה את
שלה!
יגאל עמיר,
בשיחה על האקסית
המיתולוגית שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.