המראות מכוסות בעננים גשומים,
האוניות מפליגות לאזורים נידחים,
והפיקחות לא תבקר במחוזותינו.
הצבעים עוד לא יבשו,
הציורים עוד לא צוירו,
ורק אני כאן, אני כול הזמן כאן.
דיבורים, דיבורים ולאן הכול נעלם?
הבטחת לי עולם, ירוק ורחב,
אשליות, שהיו בגדר קרובות להתגשמות,
עוד יחפשו אותי, בסיבוב,
אז אני פה.

חלקים מעולמות אחרים,
עוד יחזרו להיות שלמים, ועכשיו תנסה
להרכיב אותם מחדש.
קל לדבר ולהבטיח לי את הריק הגדול הזה,
שאף פעם לא היה קיים,
אני כאן,
מן הפחת אל הפחת, מתמודד עם הצללים
שלי, שרודפים אותי ומסמפטים.
וגורמים לי לצרוח שוב את השקט הזה.

ואם אתה חושב,
שבמקום אחר עוד יסלחו למכות שלך,
אז תמשיך לטעות ולברוח עם הסליחות שלך.
לא באתי לכאן להשכין שלום,
באתי לראות את האור,
את הזריחה הענקית הזאת,
לא אשקר ולא אתרץ אני ממשיך לדבר,
על האושר שלי, על עולמי שלי.
אני כאן, כאן, מהסוף להתחלה, גומר את הסיפור
ומחבר התחלה חדשה, קצת יותר טובה.

דיבורים, זה הכול עד לכאן,
ביקשת הרבה וקיבלת מעט,
מה נותר לך חוץ מאמונה שבורה?
תסתכל על הקיר הוא מכוסה בדם,
שפרקת עצבים, לא נשאר לך לאן,
עכשיו תצבע את הכול בלבן,
ותטייח את הכול בבקשה, קח
דבק ותדביק בחזרה.

4.10.08