תראה איזה פרצוף מרוח לזאת על הפנים, איזה עיניים ירוקות, שיער
שתני חלק עם פסים בלונדיים שם ניכרת עבודתו הרבה של ספר. איזה
עור כהה ושזוף - ברונזה פרי שעות ארוכות של השקעה, מריחת קרמים
ורביצה בשמש. איזה גוף חטוב שראשיתו באותו פרצוף מאופר בקפידה,
המשכו בצוואר ומשם לכתפיות דקות של גופייה מיוזעת, ורצועות
נסתרות של חזייה גדולה, שופעת, דשנה ושבעה משדיים גדולים
שבקצותיהם פטמות בולטות, בצבע חום אני מעז לנחש. הגופייה נגמרת
בקו העגיל בפופיק, ומתחילים מכנסי בד אפורים שכנראה לא מחמיאים
לישבנה, המכנסיים ממשיכים למטה ועוד למטה מקו הברכיים ועד
לקרסול, שם מבצבצת אותה ברונזה שוב, ובסוף נעלי הליכה חדשות.

בכל זאת הרהרתי שעה שחלפתי לידה. המשכתי לרוץ, לוקח נשימה
ארוכה ממשב בושם מרענן, וכאשר הסתובבתי ליד אותו תמרור עצור
בקצה הצומת, הבחנתי שגם היא הסתובבה ובקרוב אחלוף על פניה
שנית. למזלי לא היה לי הרבה זמן לחשוב, כי אם הייתי חושב על זה
מספיק כנראה שלא הייתי נעצר לידה, מתנשף ומזיע. היא מסובבת את
פניה ומסתכלת עלי, אוזניות תחובות בתוך אוזניה, ומסטיק בפיה.

אהלן  אני אומר, אבל היא לא שומעת, או לא מעוניינת בשיחה.
ממאנת להסתכל עליי או להשתיק את האייפוד הורוד שנמצא על זרועה.
אני ממשיך ללכת ולנשום מהבושם הכל כך חזק שהיא שמה עליה.
אנחנו הולכים זה לצד זה, ולבסוף היא מואילה לכבות את המוזיקה.
אני מגלה ששמה מאיה, ומקבל את כתובתה ואת הסכמתה לצאת איתי
למסעדה ביום שאבחר.

אהלן אני אומר לה שעה שהיא נכנסת למכונית שלי, בג'ינס שלשמחתי
הולם את ישבנה יותר ממכנסי בד. היא מתיישבת ואנחנו מתחבקים
ואני זוכה לנגיעת לחי בלחי תוך מצמוץ בשפתיים, ואז שוב בצד
שני. היא צוחקת עליי שאני שומע מוזיקה של זקנים ומעבירה את
התחנה ברדיו מרשת ג' לרדיוס מאה אף אמ, ציפורניים ארוכות
ומטופחות נחות על חוגת הרדיו, בסים ובושם ממלאים את המכונית,
מפצים על החוסר במלים ביני ובינה.

אנחנו מגיעים למסעדה היקרה והפלצנית שבחרתי, כשאנחנו נכנסים
היא מנשקת את המזוזה, זה מדליק אותי בטירוף. אני מתיישב לידה.
היא לועסת מסטיק אני לא יודע כמה זמן, פיה לא מוצא מנוח.
המסטיק נעלם איכשהו כשאנחנו מתחילים לאכול, מדברים על תחביבים
לא משותפים, תחומי עניין לא משותפים וחוויות לא משותפות. למעשה
השיחה קולחת. יין מיטיב עם דייטים ראשונים ואני אוזר מספיק
אומץ לנשק אותה, מחדיר את לשוני לפיה, כמו מנסה לבדוק אם
המסטיק עדיין שם.

אני מזמין חשבון תוך ליטוף, נישוק וליקוק, וכאשר המלצר מניח את
החשבון על השולחן אני מחכה שהיא תציע שנתחלק כדי שאוכל לשחק
אותה ג'נטלמן ולסרב, שוב לסרב ולבסוף להסכים שנתחלק חצי חצי.
אך לשמחתי הרבה היא לא פוצה את פיה. אני מניח כרטיס אשראי על
השולחן, ולבסוף אנו קמים מהשולחן, שתויים ושמחים, וצועדים
בחזרה למכונית.

אני לא מפסיק לחייך כשכל הדרך אנחנו שומעים את מאיה ומושיק
עפיה מבצעים דואט ל"אני לא מלאך, ובטח לא מושלם, אני אוהב אותך
הכי הרבה בעולם".  אני לא מפסיק לחייך כאשר אני מצמיד אותה
בכוח לדלת הכניסה לביתי, מנשק אותה, והיא שולחת את היד לכיוון
המזוזה. אני לא מפסיק לחייך כאשר אני מגלה, שהפטמות שלה אכן
חומות. ושיא החיוך כאשר היא מוציאה את המסטיק מפיה כדי שיישאר
עסוק בדברים חשובים לא פחות.

אני מתעורר מאוהב בבוקר, היא עוזבת אותי כאשר ישבנה מתנדנד מצד
לצד בענטוז מטריף, גופה משוח בברונזה, האיפור שהיה על פניה
ונמרח על הכר יישאר הזכר היחיד לי ממאיה, אהובתי.