אני עוברת בין חדרי הבית ומונה את המקומות בהם דברי פזורים.
אני חושבת שזה פחות מעשרה, וזה מפחיד כמה שזה קל. תוך שעה
לארוז את עצמי ולעוף. חיי כל כך קטנים.
ועוד משהו אני חושבת- אם היה ניתן להתפיל את הדמעות שלי למי
שתיה, או אם הן היו טובות לצמחים נגיד, המדינה היתה עשירה
ממים, או לפחות הדשא שלי בגינה לא היה צהוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.