נשקיני על שפתיי הסדוקות לאחר מסע.
יבשות ופצועות, אחי את קרעם.
כהלך צמא במדבר המוצא בור מים חיים,
עושה דרכי אל בין זרועותייך.
הראיני חום הלב המחייה
תחת השמש הקופחת.
ויהיו שפתותיי גומעות בשקיקה.
אראך עומדת למולי צופה,
ופנייך אל ארץ לא זרועה.
אך מעינייך נשקפת ארץ חמדה,
כי ידעת להפוך זיבורית
לחלקה מוריקה, פורייה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.