נגינה בכינור איננה עיסוק קל
רק בודדים מצליחים לצאת מן הכלל
ואותה זה לא כלל.
שנים של נגינה מאומצת
שעתיים שלוש פעמים בשבוע
והתוצאה - חריקות מחרישות אוזניים מדרגה ראשונה.
בתור השכנה, אני יודעת
לזהות זיוף
על פני שיוף
על פני גידוף
ומורה הנגינה - שכבר משפץ קומה שנייה -
ממשיך למחוא כפיים, למלמל מילה פה ושם
ולהסביר לסבתא ש"נגינה - זה לוקח זמן."
והקטנה, אחרי זיופים הולכים ומשתפרים
וכשמורה הנגינה מרקיע בשיפוציו שחקים
החליטה לעשות הסבה,
ובמקום זיוף קל בצליל
עברה בצעד נחרץ לנגרות.
עתה, כמו כישורי נגינתה, לא יחסרו לה שולחנות וכיסאות -
פרי עיצובה. ואילו מורה הנגינה - עם רגל אחת
בלבד
בקומה השנייה
כנראה שיאלץ
למצוא
תלמידה
עוד
פחות
מוכשרת
מהנגרית
הצעירה.