להתגעגע לנשיקות שלך ורק שלך,
ולדעת שאין עוד
כי אין עוד.
לפשפש בזיכרון,
להוציא ממנו את הרגעים הכי יפים,
הכי אמיתיים, אישיים
שצורבים בעיניים וקוברים את הלב.
זיכרונות שקושרים אותי חזק למיטה,
לבכי בכרית.
לשמוע שירים שמדברים אותי
ולכתוב שירים שמסגירים אותך.
למצוא את עצמי דופקת בדלת,
עם המבט מולך ובלי אף מילה לומר.
להגיד לעצמי שוב ושוב
שלא היה, ולא יהיה
כמוך.
לזכור לא לתת את גופי באותה קלות
באותה תמימות, באותה זריזות חפוזה,
המובלת בעיניים קשורות אחרי האהבה.
ושוב לא להיות שלמה עם עצמי.
לשקול כל חיוך.
להיזהר מהאושר. |
