זה אותו העץ
שלא מבין ולא מגיב
זה אותו עץ
נדיב
הוא לא דובר אנגלית
ולא כותב עברית
וכולם כבר יודעים
שהוא מוגבל שכלית
המשפחה מנסה ומחבקת
להצמיח גינה לתפארת
ולכל פרח יש אחים
וליד העץ, הם כולם נמוכים
והעץ אכל, והעץ גדל
אנו מונעים מתוך הישרדות
ועצבות מילאה את החלל
שפחד כי העץ ימות
וכמו האדם, גם העץ
לא נשאר לנצח
ואני רואה את שנותיו האחרונות
ורועד, כמו מיתר
ולצליל שלי אין קול ומשמעות
כי להשקות עץ זה יפה
אבל עץ שהולך למות
זהו עץ שאינו מרפה
ממחשבותיי, מנפשי
בשר מבשרי
שלא נולד כמו כולם
ואם כבר נולד, לאיזה עולם?
כמו נמשל הוא ליקום:
איך אדם רואה את הסוף קרב
ולא מתמיד להתערב
אני לא רוצה לעמוד מעל הקבר שלו
ומפחד, כל כך, מהיום שיגיע
ואיך משלימים עם המוות
ואיך מכינים
ומה מכינים
ומה שוות מחשבות
לאנשים שאינם חיים
תזכרו שכתבתי את זה
תקראו, ותחזרו לעצום עיניים
לא יכול להיות שרק אני רואה
שלאחי
רק נותרות
שנים אחרונות |
