תינוק הולך חופשי.
על הדשאים, בין הפרחים
במדרכות ובשבילים
והוא לבד.
תאי המוח הרעננים צילמו את היד המיתולוגית
שאולי אחזה פעם בידו
בעיני רוחו היא נראית,
אז את שתי הקטנות שלו הוא מנענע ומחייך.
גם כשהוא צועד לו בטוח אל תוך הכביש הסואן
הוא מחייך,
המכוניות  הנוסעות עוברות
מצפצפות
חלקן מאיטות
חלקן ממשיכות כעיט אל טרפו
כשמפלח דרכו ביניהן אל הצד השני.

כשהוא מגיע לשם
יש דשאים, פרחים, מדרכות, שבילים
וגם מרגלות  הר.
התינוק מתכונן להתחיל ולטפס עליו,
פתאום משהו מתעמעם בבהירות הנושבת
שאפשר לכנותה אנושיות.

הוא מגרד בזקנו.