כשמאיה עייפה היא מושיטה אלי ידיים.
מוצץ היא מבקשת,
ראשה מתוק, מונח לו על כתפי,
עם תלתלי שיער רכים, מדגדגים.
למישהו מהצד נראה שהיא כה מתמסרת
בצמידות של שתי ידיה הקטנות
אל צווארי ואל הזרוע,
שתי עיניה עוד שנייה נעצמות.
אך יש מי שמכיר את השחור אשר עליו
בוהק זהב-תלתליה, הוא ידע
שמי שפה נצמדת, מסכימה
"להיות שמח"
זו אני.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.