אנה בבקין / 6.4.09 עלינו |
מניח על השיש זוג משקפיים...
אני צופה בך בשקיקה,
ומורידה חולצה בינתיים
שני גופים מתערבבים באהבה,
מתגלגלים וזורמים במקלחת-
נעלם כל הסבל ומציפה השלווה,
הנה, עכשיו אני סולחת...
סוף סוף חיבור, סוף סוף ביחד
מגרשים את השדים המרקדים
מופיעים נעלמים לסירוגין,
על המראה, עם האדים
הלילה מחשיך ושולט בשמים
ואז גם עולה הירח,
ובין סדינים ותאווה מתוקה-
עכשיו, גם אתה סולח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|