New Stage - Go To Main Page

נועה גיא
/
שם המשחק

"הי לילי, אנחנו נפגשים הערב כמתוכנן?"
"כן, אמרתי לג'ונאס שאני הולכת לארוע צדקה".
"טוב, אני אשלח לך את המכונית, תהיי מוכנה".





סטפן עמד בפתח חדר עבודתו וסקר אותו כשחיוך של שביעות רצון
נסוך על פניו. אחר כך התיישב בכסאו והחל לכתוב. כשסיים לכתוב
את הפתק הביט בו לפני שהכניס אותו למעטפה. פגוש אותי הערב, יש
לי חדשות בשבילך
, זה מה שהיה כתוב שם. הוא הכניס את הפתק
למעטפה וסגר אותה. הוא כתב עליה את שמו של חברו הטוב, והמשיך
לחייך את אותו חיוך.  אחר כך כתב פתק נוסף והכניס אותו למעטפה
שכבר הכין קודם. הוא לחץ על זמזם האינטרקום. סוכנת הבית נכנסה
והוא הושיט לה את המעטפות. היא הנידה בראשה כיודעת מה עליה
לעשות. אילו הספיקה לראות את החיוך היתה יודעת כי הוא זומם
משהו, אבל גם זה לא היה משנה הרבה. למרות שהוא שידר לה חלקלקות
של דג, הוא היה המעביד שלה והיא לא נהגה לפשפש במעשיו יותר
מידי. היא דאגה לשלוח את המעטפות. זה היה תפקידה והיא בצעה
אותו.

ג'ונאס נכנס הביתה. הוא שחרר את עניבתו והניח את מפתחות הבית
על השידה בכניסה. מעטפה היתה מונחת על השידה ושמו היה רשום
עליה. מסל הניירות הציצה מעטפה נוספת והוא הוציא אותה. שם אשתו
היה כתוב עליה. הוא לקח את שתי המעטפות בידו והושיט אותן לאפו
שואף את הניחוח הקלוש של הסיגר שהיה מעורב בריח בושם גברי. הוא
פתח את המעטפה הראשונה וגילה שהיא ריקה. אחר כך פתח את המעטפה
שנשאה את שמו וקרא את הכתוב. הוא עצם את עיניו והצמיד את
המעטפה לחזהו, לא מבחין באשתו שעמדה במעלה המדרגות לבושה בשמלת
ערב. שערה הארוך שבשעת רגיעה נשפך כמפל מים גועשים היה אסוף
למשעי ואף תלתל סורר לא ברח מבין הסיכות שעטרו את ראשה.

ליליאן החלה לרדת במדרגות וג'ונאס הרים את ראשו והחל לחייך
אליה אך משהו בחיוכו היה מהוסס. היא נגשה אליו וחבקה אותו אך
הוא נותר נוקשה. היא משכה בכתפיה אמרה כמה מילות פרדה ויצאה מן
הבית. בחוץ חיכתה לה מכונית והיא נכנסה אליה בלי להביט לאחור,
לראות אם ג'ונאס עוקב אחריה במבטו.  ג'ונאס הביט בדלת הנסגרת.
הוא התחיל לצעוד לעבר החלון הגדול שהשקיף אל הרחוב אך עצר בטרם
הגיע לשם. במקום זה הוא עלה לחדר השינה שלו ושל ליליאן והוציא
את האקדח שלו ממקום מחבואו. הוא שקל אותו בכף ידו והעביר אצבע
על הקת. אחר כך  פתח את התוף וספר את הכדורים ואז בדק את
הנצרה. כשסיים הניח את האקדח בכיסו ויצא מן הבית בצעדים
נמרצים.

הירח היה מלא והאיר את הרחוב. הדרך לביתו של סטפן לא היתה
רחוקה והוא הגיע לשם כעבור מספר דקות. ג'ונאס עמד שניה ליד
הדלת והסדיר את נשימתו ואז נקש על הדלת באגרופו. הדלת נפתחה
למגע ידו והוא עצר לרגע אבל מיד אחר כך נכנס כיודע את דרכו.
הוא עשה דרכו לחדר העבודה של סטפן  בטוח בצעדיו, ונעצר בפתחו
כשתדהמה מכסה את פניו. הוא פתח את פיו כמנסה לומר משהו אבל
הצליח רק להניע את פיו כמו דג, כששום הברה לא יוצאת ממנו. מולו
על הקיר היה מסך גדול וכמו בסרט כיכבו על המסך שתי דמויות מאוד
מוכרות לו, סטפן חברו הטוב, האיש שהבטיח לגלות עבורו אם אשתו
בוגדת בו ועם מי, וליליאן אשתו האהובה, השנואה, אשתו, שלו,
בזרועותיו של גבר אחר, בדיוק כמו שסטפן הבטיח.

ג'ונאס צפה במתרחש מולו כשעיניו קרועות לרווחה. סטפן ישב
בכורסה ומבטו היה על ליליאן שעמדה מולו. היא הושיטה את ידה
לשיערה ומשכה ממנו את הסיכות שהחזיקו בו, נותנת לשיערה ליפול
כאשד סוער על כתפיה. שפתיו של סטפן נעו אך שום קול לא נשמע.
ג'ונאס חיפש שלט-רחוק אך לא מצא. הוא ניסה לחפש את מקור התמונה
שמוקרנת על המסך ומצא את אלומת האור שיצאה מארון שמול המסך.
הוא ניסה לפתוח את הארון אך לא הצליח. הוא דפק בתסכול על דלת
הארון אך ויתר וחזר לצפות במסך שמולו. הוא חש איך האויר אוזל
מריאותיו, כאילו הוא טובע. ג'ונאס ניסה לנשום לאט יותר, לנטרל
את השפעת הלחץ שחש בחזהו. סטפן עמד מול ליליאן ועשה תנועות עם
ידיו  וליליאן חזרה על אותן תנועות. הוא הניד בראשו לשלילה
וניגש לליליאן. הוא נעמד מאחוריה ונצמד אליה ואז הניע את ידיה
בתנועות מודגשות. הוא הניח לידיה אך נשאר צמוד מאחוריה, והיא
עשתה את התנועות בעצמה. סטפן הניח את ידיו על כתפיה של ליליאן
וסובב אותה אליו באיטיות. הוא משך אותה אליו באיטיות וליליאן
שיתפה עימו פעולה. ג'ונאס הביט בהם צמודים זה לזה והכניס את
ידו לכיסו מוציא ממנו את האקדח. הוא לפת אותו בחוזקה עד שפרק
ידו הלבין. הוא כיוון את האקדח לעבר המסך והמשיך להתבונן
במתרחש. ידו ירדה והוא המשיך לבחון את מה שמתרחש מולו. סטפן
הניח את ידו על עורפה של ליליאן והתקרב אליה. אחר כך הניח את
שפתיו על שפתיה של ליליאן וג'ונאס עצם את עיניו אך התמונה
נשארה חקוקה במוחו. הוא רקע ברגלו וכיוון שוב את האקדח לעבר
המסך. לפתע הניח את האקדח על שולחן העבודה של סטפן והתחיל
לשלוף את המגרות של השולחן ולרוקן את תכולתן. אחרי שרוקן את כל
המגירות התחיל לבחון את ממצאיו, בוחן ניירות, מיישר פתקים
וזורק על הרצפה את אלה שלא נראו לו.

על המסך מולו המשיכו סטפן וליליאן במעשיהם אך הוא לא הביט בהם.
הוא נראה נחוש למצוא משהו והמשיך לחפש בין כל הניירות. פתאום
העיף בתנועה חדה את כל מה שהיה על השולחן לרצפה והתיישב על
הכיסא באפיסת כוחות כשהוא פושט את ידיו ורגליו בתנועה של חוסר
אונים. על המסך מולו, ליליאן וסטפן רקדו וסטפן ביצע תנועת
הטבעה ואז הביט לעבר המצלמה וחייך אל ג'ונאס בעיניו. ג'ונאס
תפס בראשו ביאוש. הוא קם וחיפש את האקדח  על השולחן אך לא מצא
אותו. רגלו פגעה באקדח שנפל על הרצפה והוא התכופף להרים אותו.
על הרצפה ראה כרטיס ביקור והרים אותו כדי שיוכל לבחון אותו
מקרוב.  "סילבר ובניו התקנות" היה כתוב על הכרטיס באותיות
גדולות ובאותיות קטנות יותר  "התקנות מכשור אלקטרוני, טלויזיות
במעגל סגור וציוד מעקב". ג'ונאס ניגש לטלפון והתחיל לחייג את
המספר שהופיע על הכרטיס אבל אז הביט על שעון הקיר הגדול והניח
את השפופרת בחזרה. הוא השאיר את ידו על שפופרת הטלפון ונשם לאט
כאוזר אומץ ואז חייג שוב. הפעם השלים את החיוג והקשיב לצליל
החיוג. אחרי מספר צלצולים לא מבוטל נשמעה הקלטה בקול מונוטוני
וג'ונאס הניח בחזרה את השפופרת במקומה. הוא בחן שוב את הכרטיס
והניח אותו בכיסו. אחר כך לקח את האקדח ניגש לארון בו היה סגור
המקרן וירה לתוכו יריה אחת. הוא נרתע אחורה מעט מההדף אך התעשת
על עצמו מיד והכניס את האקדח לכיסו. אחר כך פנה לעבר הדלת ויצא
בצעדים נמרצים מהבית.





"גבירתי, אני מבין שאת נסערת, אבל אני חייב להבין מה קרה פה,
הנה קחי, נגבי את דמעותייך ושבי. תנסי לשחזר כמיטב יכולתך את
הארועים".
"אדוני השוטר, אני לא מבינה מה קרה, אמנם לא רציתי לספר
לג'ונאס על שיעורי המשחק, אבל לא חשבתי שהוא ישתגע ככה. רציתי
שזאת תהיה הפתעה ואז הוא התפרץ לכאן כולו מלא זעם נפנף באקדח,
סטפן שלף את האקדח שלו ושניהם ירו זה בזה".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/4/10 14:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה גיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה