מדכא להיות משורר שולי דוכן
בשבוע הספר העברי
אלף תשע מאות תשעים
ואחת ושתיים ושלוש, ואלפיים ותשע.
תר אחר פאתי חוף מבטחים
או להניח שיש
להבליט אותיות זהב
להיות משורר בעל שם,
שזוהרו נחרט.
לו עצב דק, ייאוש מרפרף
על דפים,
כפרפר-שפתים מחייכים
שבורי זווית כנף.
הוא מביט בנוצות שיריו כטווס,
וחושב על רגליו הרועדות
כשחקן שנה ראשונה בבית אולפנה
של חובבים
אני עובר מהר,
שמא אשתקף בראי פניו,
ממאן להציץ במה שפיו לועס
גם השנה כטבק סחוט ומרקק,
מתעלם מגופו המפסל תנוחה קינטית
של בקשה לעשות חסד,
לשפוט על פי אמות מידה
המקרקרות קיר בטון מזוין
של ממסד נפסד.
מדכא לראות משורר-פינה
שכוחה, שחוחת ראש
לחזות מראש איך ישוב
מידי שנה משינה טרופה
אל נקודת המתחילים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.