|
הייתי שואל
לאן העולם הזה מגיע
אם אישה לוקחת ילד לבר
העיר הזו היא רקמה מצולקת
בכל פינת רחוב
משהו נשבר
בכל פינת רחוב
אישה עומדת
גבר מחייך
חיוך מנוכר
העיר הזו היא רקמה מצולקת
האישה בך שותקת
הגבר נזכר
איך הילד הרגיש
כמו חיה פצועה
נרדף
מעל גדר
נמלט
אל בית הוריי
בכל פינת רחוב
אישה נזהרת
הגבר אומר
די
וחושב
בשבילי כל העיר
היא רקמה מצולקת
בכל פינת רחוב דיממתי תשוקה
מכל פינת רחוב התקשרתי
בכל פינת רחוב ניתקה
ומה נשאר
מהגבר שהייתי
מהילד שאני
חיה פצועה
מבטים מחויכים
רקמה מצולקת
ראשים מתחככים
אישה שותקת
מצעים לא נוחים
הפתעה. |
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.