בראשית היה הפחד ורק הוא היה.
את הפחד כיסיתי באמונה שלא יהיה לו קר.
את האמונה עטפתי במילים גדולות ומעשים קטנים.
התכדרתי בפינה והלכתי לישון לעשר שנים.

כשהתעוררתי,
ניסיתי לבדוק מה יש מתחת לכל המילים הגדולות האלה,
להתנער מחרדת המעשים
וגיליתי שכבר אין אמונה מתחת
ומתחת לאמונה אין יותר פחד.

בלי פחד ובלי אמונה
ובלי המעשים שיש לעשות ולא לעשות
ולהרגיש כל כך זחוח ואשם
בלי המגלומניה של המשמעות האלוהית
בלי החבר הדמיוני שלי
אין אני

ואם אין אני אז אין סיבה ואין תירוץ
לרדיפה אחרי הרוח
ובריחה מאנשים
וצריך לצאת לעולם הגדול
אם צריך
כי בכלל לא ברור מה זה צריך.

זה מדבר גדול של אפשרויות
אין לי מצפון ואין לי מצפן
יש לי בדידות גדולה
שהיא הקור האינסופי של האין

וכשאני מביט אחורה
אני הופך לנציב מלח
ונמס מחדש בכל יום
וזורם
פשוט זורם.

(מרץ 2010)