בנימין וולמן / הווה רחוק |
אזכה ברגע של
בחירה
האם לשים קץ
לנאמר
לנחשב
לאורו של בוקר.
עולה בי שאלה
כיצד מוחי ייתן
פקודה לרגליי
לשאת גופי אל
המעלית שתיקחני
אל הקצה
ללא רגע של
אתנחתא
אשר נטחנת עד
דק
מכורח של יום
אחרון.
מחלחלת בי הזיה
אזכה ברגע של
התלבטות
בו אדמיין כי הזמן
לא נגמר
עדיין אוכל לשאול
האם לעבור את
הקצה
וללכת בדרכם של
בני תמותה.
אולי
אשקיף ממרומי המגדל
כמו אל
ואתרחק בפסיעות
עקורות שיני זמן.
אם תשכון בי
עוד דקת מחשבה
ארוץ
ואשבור שיא אחרון.
בכל זאת
כמה נעים לדמיין
שהקצה איננו קצה
ברצותי
אעבור מעל המעקה
ברצותי
אשאר.
היא משאלה
מן ההווה הרחוק
על מנוחה של
רגע
שאחריו
יגווע הדה של
שאלה
אשר מעולם לא
נשמע מקרוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|