[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אדם צחי
/
על חוף הסליחה

רגשי האשמה רדפו אותו כבר מילדותו. גיל חינוך בערך, על פי
זיכרונותיו המוקדמים. כשהם הצליחו להשיג אותו - ותמיד הם
הצליחו - היו ארבעה-חמישה מהם תופסים בו, מפילים אותו על הרצפה
ובועטים לו בראש, בבטן ובצלעות ללא רחם. בשלב כלשהו היה מגיע
רגש האשמה הכי גדול, מרושל ועייף עם משקפי שמש שמסתירים עיניים
כבויות, ואלה בידו הימנית. הרגשות הקטנים היו נפוצים בבהלה לכל
עבר, הוא עצמו היה מוטל על הרצפה מדמם חצי מת, מרים את עיניו
לאט, וכשהרגש היה מניף מעליו את האלה זה תמיד היה הזיכרון
האחרון לתקופת - מה לא פעוטה בכלל.



הבעיה עם רגשי אשמה יהודיים היא שאין לך מושג שהם בעצם נגדך.
כשהם מתגודדים סביבך במהומה ובועטים לך בכל הגוף אתה בטוח משום
מה שהם היו רוצים לעשות אותך בן אדם יותר טוב. לעשות אותך ירא
אלוקים, נניח. לשפר אותך, לטהר אותך, לקדש, להאיר, לסגף, למחוק
סוף סוף את האישיות הקלוקלת שלך מתחת פני השמיים ולהקים במקומה
בניין רב קומות אפרורי לתפארת עדת מחזיקי הדת, עם חלונות קטנים
- קטנים החוצה ופיגומים מתנדנדים שלאף אחד אין כוח לפרק.



ועכשיו, בישיבה, זמן אלול הרבה יותר נורא מאי פעם, והוא כבר
מבין לחלוטין שהם נגדו. אלו הימים האחרונים של הזעם, כמעט ראש
השנה, והוא רץ במורד הכביש השכונתי הלוהט ברגליים חשופות ועדר
שלם של רגשי אשמה נוהר אחריו במרחק לא גדול, חותך במהירות,
נשפך מהסמטאות שבין בתי האבן. כפות רגליו היחפות בוערות על
האספלט השחור, נשימותיו נשנקות מהריצה המהירה וכתמי זיעה
גדולים מתפשטים על חולצתו.
אין לי סיכוי, הוא חושב ונושך את השפתיים חזק יותר, אני תמיד
מפסיד מולם. העדר הולך ומצמצם את הפער, ורגש אשמה חיוור וגבוה
זורק לו, זוכר אותי? אני המבט האבוד של אבא ואמא, הגעגועים למה
שמכונה אצלך בפנים "בית". זה שלידו, רגש רחב כתפיים בשרוואל
משופשף וחולצה כחולה דהויה, משליך בו אבני חצץ קטנות ומתגלגל
מצחוק: פרנוסה הוא רוצה, רק לסגור את החודש! שים יד, תרגיש פה
בפנים את התנועות המרטיטות של העובר ושב. נכון מרגש? השאר
מצטרפים בהנאה סדיסטית ושרים לו במקהלה של קולות עמוקים
ומוכרים היטב, על הלימוד תורה שלו והילד שנשאר במעון עד ארבע
וההגשמה העצמית המתפוררת והזוגיות האהבה ומעשר כספים ואידיאלים
גוססים, עד שהוא מרחוק רואה את בית הכנסת ולוחש לעצמו, שם זה
השם יתברך, השם יתברך יעזור לי. והוא מגביר מהירות ברגליו
היחפות, הנשרטות עד זוב דם ונחבלות בקוצים ובאבנים, עד שבית
הכנסת ניצב למולו.
הזינוק לתוך הפתח האפלולי וטריקת הדלת העזה מותירים אותו לבד,
מתנשם ומתנשף מול ארון קודש עשוי עץ מלא, ספסל פה ספסל שם,
צרור של ריחן סגול על הבמה וזקן אחד שחום שזקנו ארוך המפסיק את
לימודו ומביט בו בתימהון. רגשי האשמה הולמים מבחוץ על הדלת
הכבדה, וכמה מהם מציצים פנימה מן החלונות הסגורים אבל הוא
בשלו, רוצה לדרוש את השם יתברך, לשאול אותו מה רוצים ממנו אלה,
או: רגשי אשמה כחלק אינטגראלי מהיהדות בתורת בעלי המוסר.
ומכיוון שהשמש שוקעת וגן המשחקים הנשקף מהחלון מחשיך מאוד, הוא
מתחיל בתפילת עמידה של מנחה ומבקש מהשם יתברך שיגן עליו כמו
שעשה לאברהם וכן הלאה, וכשמגיע ל"סלח לנו" פורצים שני רגשות
אשמה את הדלת באמצעות עמוד טלפון ישן שמתנדב לשמש למענם כנגח
חומות רומאי ומתייצבים מסופקים במשמעת חדה לצד הפתח. ההוא,
העייף המרושל עם האלה והמבט הכבוי בעיניים, זה שראה כבר את הכל
והבין מזמן שאין סיכוי לאהבה, נכנס פנימה בצעדים כבדים, ומספיק
לראות בחיוך זוויתי איך הקליינט שלו עושה בשבילו את העבודה,
צועק "סלח לנו אבינו כי חטאנו" ומכה על החזה וצועק "מחל לנו
מלכנו כי פשענו" ומכה שנית קצת חזק מידי וקצת מדויק מידי,
וקורס על הרצפה בפנים מכווצות ובחוסר נשימה.

כשהוא מתעורר הזקן רכון מעליו, מתיז מים מתוך נטלה ישנה על
פניו. "זה הכל האשכניזים הביאו עלינו", גוער בו הזקן במבטא
מרוקאי כבד, "ממתי הבן אדם צריך להרביץ לעצמו ככה חזק? זה הלב
שמה, לא היצר - רע שלו!". וההוא עם האלה מסתלק החוצה בנשיפה של
אכזבה ומהמהם לעצמו בשקט הוליוודי צרוד: אי וויל בי בק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברור לכם שזו
הכרזת מלחמה!



אדולף


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/10 19:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדם צחי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה