מפרשים מנופחים ברוח ערב,
כמניפות על הסיפון המצוחצח פרושות ידיי;
הדרך שנותרה עוד ארוכה,
עברי נפרש כזיכרון של נצח מאחוריי.
השמש מתרוממת מהים,
ואל הים הרחב היא שוקעת חזרה;
ובשקיעתה יורד הליל,
ועולה יוצא ירח דק כחוט השערה.
בלילה הסיפון הוא סף תהום,
שחור מעל שחור מתחת לרקיע הנשחק;
על קצותיי אני כמעט מוצאת איזון,
אך נשאבת אל שחור משחור נוצצת כענק.
המים מכסים כל עקבה וכל תנועה,
ומעוגן מוצאי אני קרועה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.