יש האוהבים את הים
קשה עלי עוצמתו,
מעיקה אינסופיותו

מעודו לא כשל, לא נדם,
אך פעם בשמירה נרדם
בבריחת ישראל ממצרים.
כוח עליון חזק שבעתיים,
בו הטביע זמנית תכונה אנושית
של חוסר שליטה ממשית.

אך מאז, סמל של און
איתן וקר רוח, מושל בגאון
ברצותו ייתגלה כתכול ורוגע
יש וילבש גון אפור וקוצף
בגלים מאיימים זועף ושוצף,
לעולם הקלפים קרובים לליבו
לא נגלה הנסתר הצפון בחובו.

ואני, חולשותי גלויות לעומתו,
בוש בנפול רוחי הטובה
ונכלם בין יאוש לתקווה,
שוב ושוב עולה זמניותי הנלעגת
חסרת התוחלת
והתועלת.

לעתים אהרהר:
לו הייתי אי של יציבות
נטול מתח ויריבות,
מוקף בים עצום ורב
שכמו בהסכם בלתי כתוב
לא ישטוף בזעם, לא יפלוש כבקרב

כי אז אולי...
אך לא, אין בי הכוח
ושאר הרוח
על כן אישמע לפנים קולי
ואשלים עם גורלי,
עם הבלוף
של כל ייצור בן חלוף.