טל מוד / ביריה |
כקפיטן באניה הנופל לפני החוף.
שאון המים מכסה על צעקה,
ודומיה דקה.
ועוד דקה.
והאניה ריקה.
רק פרפר זהוב צפה בו שם,
טרם הזדעזע העולם,
בודד בשלולית -
תלולית של אדם.
הלחשים עברו בכל קצוות העיר,
מיהו האיש אשר הלך ולא יעיר -
את דרי המגדלור הפוקחים את עינם,
ולא רואים משמאלם או ימינם.
וחולפת לה דקה.
ועוד דקה.
ומועקה.
כאב חובק עולם מהול בשתיקה.
וכמו כל צדף, יקהה הוא רק כשהזמן יחלוף.
קץ. סוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|