צעדנו דרך לא קלה, אני ואתה
מכשולים רבים היו ואין שלטי אזהרה
באותה הדרך שהלכנו טיפסנו לפסגות
מאותה פסגה גבוהה התרחשו גם נפילות
הגענו כה גבוה, כבשנו את ההר
ולפתע כה נמוך נפלנו ... הענק כל כך אכזר...

משכתי בידך, אמרתי בוא נחזור,
הפסגה היא שלנו, אין ללכת לאחור
את שפתיי נישקת ואת ידי אחזת בחוזקה,
אך דבר אחר סיפר לי מבטך
ההיסוס שבעיניך הפחד מההר
החזירו אותנו שוב אל דרך העפר

שוב חזרנו אל השביל המוכר והבטוח
מידי פעם גבעה קטנה דחקה בנו לנוח
חלפו עברו מס' שנים,
השביל ראה אין ספור  גבעות ומכשולים
הרצון לכבוש את הפסגה גדל והתעצם
הגענו עד לפה ואין סיבה שנוותר
צעדנו על השביל, ליטפנו עוד גבעה
ופתאום הוא שוב מולנו כענק בעיר קטנה

אחזתי בידך, לחשתי -  אתה יכול
פקח את העיניים, הוא לא כל כך גדול
נאחזתי באמונה ובדרך של שנים
חיפשתי במבט שלך את אותם הדברים
אך הפחד אחז בך כמו בראשונה
אותו הפחד מכישלון הרחיק שוב את ההצלחה

עמדתי שם עוד רגע... מביטה בך הולך
רוצה לצעוק תחזור! נשוב לשביל המשתק
אך אתה כבר נעלמת אף לא הבטת לאחור
ההר מזמן ניצח ואליו שוב לא נחזור.