געגוע עמוק מתעורר בך היום, כמו בפעם המיליון. ואת עדיין לא
יודעת איך להפסיק את השפעתו. מתבוננת בו מגנן, מתבוננת בו והוא
משנה את צבעו מולך, עיניו מתחילות לזרוח. אבל הזמן נעצר והוא
חייב לברוח. אנשים מרגישים סכנה בתת מודע שלהם. והוא כנראה
יודע שאסור לו להשאב לתוך הדיכאון של עינייך, לתוך האפור
שבחייך. אסור לו להתקרב מדי לחור השחור שבתוכך כדי לא לאבד את
עצמו בתוכך.
וכשהמילים שהוא יורה עליך, פוגעות בנקודות הרגישות את לא יודעת
איך להתמודד עם הכאב, אחרי כל השנים האלה עדיין לא למדת. ואת
רק מקווה שבפעם הבאה תדעי לצפות פגיעה מראש, ולנסות לברוח
בעצמך...
לברוח כרגיל, בעיקר מעצמך...