מיליון סופרים, מיליון כותבים, מיליון כישרונות
חושב על כל המספרים ועולות פתאום דמעות.
הרחובות ריקים והמוזיקה פסקה.
אין על מי לסמוך תיקח הכל על עצמך.
עוד שורה בנלית,
שומעים אותה גלובלית,
מעבירים אותה סטטיסטית ומורחים אותה כמו ליפסטיק.
לא מבין למה לכתוב שאף אחד לא מקשיב?
כל כך הרבה שירים יפים כתבו על תל אביב.
הכל נשמע אותו דבר,
שמעתי שיר חדש והוא היה כל כך מוכר.
מפסיק לכתוב, מתחיל ללמוד, מוצא עבודה
יום אחד אנקה את הדירה שלך.
בוא נתפשר על החיים,
נרגע מהשירים,
בוא נלחץ דליט מהיר על כל החלומות,
בוא נביא דחפור ונשטיח את הפסגות.
רק שיעזבו אותי בשקט הקולות בתוך הראש,
מילים רצות בחרוזים שגורמות לנו ללחוש.

כמובן שנתקעים בפזמון
בוא נמציא מילים רק שיתחרזו המון.

כתבת מטפורה של ביאליק על החיים,
פתאום אתה עמוק אתה כוכב מדהים.
תביא גרסת כיסוי, תמונה יפה שגזרו מהעיתון.
על החיים שלך אפשר לכתוב כבר אופרת סבון.
מי המפיק היחיד במדינה?
הכל נשמע אותו דבר כי הכל זה אתה.
בראש רצות מילים שאני מכריח ת'צמי לכתוב,
הבתים לא הגיוניים והסוף של השיר קרוב.
לא מבנה ספרותי ולא חרטא של מילים,
כותב לי סתם על אי בודד כי זה דימוי כל כך מדהים.
אל תספור לי שורות אני לא שי עגנון,
יוצרים יותר טובים ממני אוכלים כבר בגנון.
איפה המשמעות הנסתרת של הטקסט?
הסאב טקסט, סאב וופר דאבל ג'וניור לא בועט.
בוא נעזוב את הכל ונוותר על השיר,
מחר כבר ישכתבו אותי בצורה שאני לא מכיר.

כמובן שנתקעים בפזמון
בוא נמציא מילים רק שיתחרזו המון.