א. בחילות והקאות
היא איננה יודעת,
מרגישה רק את
הערפל, מתהדק סביבה
מטשטש את מציאות
היום, הישר לכר המיטה.

אחר-כך כשתקום,
בעיניים סומות
לשתות כוס מים
להרוות את החלומות
הכבדים מחושך, היא
לא תביט לו בעיניים,
ותשתוק.

ב. בדיקת הריון
כשהוא ישאל אותה
את השאלה הנדושה,
המשתקת על אף ולמרות,
הפוצעת את הדממה,
יפשטו הדמעות על
לחיה, יערכו קרב אלים
עם העיניים החלולות.

בלילות היא תראה
עצמה חובקת
אושיה חדשה
בוכה.

היא לא תצפה
שהוא יישאר עוד
רגע אחד,
הוא לא יצפה
לה.

ג. טפיחות
טפיחות על השכם
של המנומסים העיוורים
טפיחות על הישבן
מהאם ומאוכזבים אחרים

חבויה ממבטים פולשים תיוותר
טפיחת הבטן
ההרה את המציאות לפועל,
היוצקת את הקרקע
לרגליה, עם כל
סנטימטר נוסף.
הבל פה תופס צורה:
אף וכפות ידיים זעירות
נראים בשיקוף.
אבל היא איננה מלאה,
גם איתו, גם בלעדיו,
אינה מלאה.

ד. וכרסה הולכת לפניה
אפילו לשבת, לנוח
אין עולה בידה.
הנער הבועט בתוכה,
לא מניח לה
לחוש את גב הכיסא מקרוב,
את משענת המציאות.

בתריסי בית מוגפים,
היא כורעת לרצפה
להקיא פיסות כהות
(עוד לא תמו ייסורי ההסתגלות)
ושוב עולה בה השאלה,
כמה שחור עוד תוכל
להקיז מגופה.

לפשוט את המעיל,
לראות את הבטן העירומה,
פורצת גבולות
להיזכר

ה. לילות טרופים
בלילות אחדים,
שהתהום בהם קרוב כמרחק
פסיעה
כשתקום בבכי אל בכי,
דמות ערפילית תעלה
בנבכי זיכרונה, מטושטשת
אך חדה דיו
לכאוב בקצות האצבעות
ולא ללטף,

ידה תשלח בהרגל
לעבר השידה,
לאחוז בצנצנת הריקה
של התרופה הקלה.

ו. חדר לידה
על כר מיטתך
הזוגית, הגדולה
את מרגישה כמו
חלקיק ביקום הרחב
קטנה מלהכיל אפילו את
עצמך

את כורעת ללדת
בשתיקה,
בבדידות הגדולה
שהרית, מתוך התשוקה
להיחבא.