איך זה להיות משני צידי המתרס?
איך שתי התחושות מתנגשות כמו שוורים בזירה של עפר צהוב
כפיים! טורו! כפיים!
איך שקט מתפוצץ עם אוושת כנף הבד
המבט, ישנו המבט וישנה צניפת הזנב
בטישה על משטח של בדולח ולאחר - הכל מתנפץ
כפיים! טורו! כפיים!
נשימה עמוקה

שמש קופחת ואבק עולה בנחירי האמן
כפיים! טורו! כפיים!
החלקת כנף הבד, יישור המקטורן
הקהל מצפה להופעה
מלפניו ישנו רחש, אוושה רחבה
צעדי מתכת, מבטים נפגשים, הם אומרים הכל

איך אפשר לתאר רגע, להעביר אותו לאנשים אחרים?
איך לשחזר את פעימות הלב המואצות, את ריח התפוזים,
את המבטים החטופים וההתרגשות שאוחזת בך.
אם אומר שהרחתי תפוזים

תעצמו עיניים ודמיינו שאתם דורכים על משטח קשה במקצת,
לימדו את הקרקע עליה אתם עומדים - זה עפר,
עפר צהוב. נסו להרים עיניכם. אתם לא יכולים,
"זה לא פייר, השמש מסנוורת", אתם אומרים.
העלו אבק לנחיריכם, תגרמו ליובש בפה. לא נעים.
לא יודעים איפה אתם, לא נעים. תתרכזו!
יש ריח של תפוזים וריח של גללים.
מחו את הזיעה מאפכם והשקיטו את הפאניקה
כפי שמשקיטים תינוק שבוכה - "ששש...יהיה בסדר, הכל יסתדר"