הדמעות שלי,
מחזקות אותך.
הכאב שלי,
מרתיע, מערפל.
מנפשי נשאר רק צל.

בכל גופי רועדת למגעך,
נפשי כבר נשאבה לקרביך.
כמו בובה על חוט אני נעה,
בתנועות עולות וקצובות,
אבל אתה לא מרשה לעצמך,
לאבד שליטה, ליהנות.

אין לי לאן לברוח,
אתה קושר אותי בחוט כחול חודר.
בעיניך כבר מצאתי לי סיבה טיפשית להישאר.
אתה מחייך את החיוך הזה,
מין פלקט של שטחיות שמחה.
החיוך הזה מדבק או רק אצלך?

אני אוהבת שאתה שובר,
בתנועה כמעט בלתי מורגשת,
בניד מבטך,
את ההחלטה שפועמת בי נגדך.
ואתה אפילו לא מתנצל,
אתה מגחך במין רשעות,
תמיד חשבתי שיש בך המון תמימות.

ורק כשאני דומעת,
בשקט ובדכדוך,
אתה בורח,
הרחק ממחוז הרגישות.
בכל זאת,
אתה מצטדק,
אומרים שעצב מדבק.