זה התחיל כמו כל ליל חורף סגרירי וגשום. לוטם ומאיה התעטפו
בשמיכה, מתכרבלים אחד בזרועות השני, שואבים חום ומתפללים
כהרגלם שהרגע הזה ימשך לנצח. הוא התחיל מלטף שערה, נוגע לא
נוגע בלחייה, גורם לשפתיה להיפתח למגע אצבעו. מאיה, מתנשפת
קמעה, לחשה באוזניו מילות אהבה, סודות יצריה. נהנתנות גופה יחד
עם הדברים שאמרה, גרמו ללוטם להתלהט. הוא החל מלטף גופה, נושך
שפתיה. היא, באיפוק האופייני לה, המשיכה רומזת, אומרת את כל מה
שרצה, נותנת לו את כל שאבתה נפשו לשמוע ממנה.

הוא החל מוריד את בגדיה בלהט, זורק אותם לכל עבר, רוצה כבר
לנשום אותה לתוכו, תאב לגעת בגוף שהכיר ואהב כל כך. היא לעומת
זאת, החלה מורידה את בגדיו לאט, נותנת לנפשו להתחמם, מתגרה בו.
הוא החל מנשק שדיה, חופן אותם בעדינות, נושך את פטמותיה, מעביר
את לשונו על כל גופה העירום שאהב כל כך. מאיה החלה מלטפת את
חזהו, מנשקת את טבורו ויורדת עם לשונה מטה. הוא שם את ידו על
ראשה, מלטף את שערה, מכתיב את הקצב, נהנה מחמימות פיה, מגע
לשונה על איברו, החיכוך.

הוא סובב את מאיה כשגבה למיטה ופתח את רגליה. היא הושיטה את
זרועותיה, מזמינה אותו להיכנס אליה, מחכה רק להרגיש אותו
בתוכה. הוא נכנס אליה, גורם לה לאנקות הנאה, מנשק את צווארה
תוך כדי, מרגיש את מהלך נשימותיה, שואפת אויר ברכות, עוצרת את
נשימתה ונושפת בחדות. היא תפסה את עכוזו, מנסה להכניסו יותר
ויותר פנימה, צועקת את שמו לחלל האוויר, נושמת באוזנו, גורמת
לו למהר את הקצב. הם החלו זזים יחד בגלים, שוכחים את כל
צרותיהם, נכנסים לאופוריה, בונים את עצמם מחדש.

הגשם החל לדפוק על חלון הזכוכית שלידם. החדר בו הם נמצאו לא
היה גדול או קטן במיוחד, חדר השינה של לוטם היה חדר גברי
טיפוסי, צבוע כחול בהיר, תמונות של שתייה חריפה היו תלויות על
הקירות. שולחן מחשב ניצב מעברה השני של המיטה ולידו ארון
בגדים. על הרצפה נראה היה כאילו התחוללה מלחמה, בגדים מפוזרים
בכל מקום, נעליים, תחתונים, חזייה, גרביים. המיטה הזוגית עליה
התעלסו הייתה מוצעת בצבעי שחור ואפור. הירח המלא האיר והטיפות
שנשברו גרמו לאורו להיות עמום בתוך החדר, כמו לקוח מתפאורה
מתוך סרט כלשהו.

לוטם התעורר, מלטף את גופה העירום של מאיה בעיניו. שערה הגולש
עד מותנה, עורה הצח, הבהיר שאהב כל כך. הוא קם מהמיטה ויצא
לעבר המטבח לשתות כוס קפה. כשחזר הבחין שמשהו אינו כשורה. לא
רק שמאיה הייתה ערה, כשבדרך כלל היא ישנה עד אור הבוקר, עיניה
היו בוכיות והיא החזיקה דף כלשהו.

"איך יכולת לעשות לי דבר כזה" היא אמרה, גורמת ללבו של לוטם
לרטוט לשמע קולה הדואב.

"למה את מחטטת לי בדברים?" הוא אמר בקול שקט, רגוע. בחיים
שמחוץ לחדר השינה היוצרות התהפכו. כעת היה זה תורו להיות
המאופק ומאיה הייתה זו שהפגינה רגשות.

"זה לא משנה עכשיו. לוטם, אתה מבין מה זה אומר?"

וככה הסתיים הויכוח. לוטם לבש את בגדיו ויצא לטייל, תמיד הוא
עשה זאת, ברח מבעיותיו במקום לחזור ולהתמודד. הם אף פעם לא
דיברו על דברים שמרגיזים אותם, לפחות לא הוא. כשהיא ניסתה לומר
שיש משהו לא טוב בינם, הוא הפסיק להקשיב, מתכנס לתוך עצמו,
מסרב לדעת שיש פגמים בתוך היחסים שלהם. הדברים שאכן דיברו
עליהם, היו דברים מבחוץ, מוות של אנשים, חתונות, נושאי שיחה של
מעבר למה בכך, אך לוטם אף פעם לא עירב רגשות.

היא התיישבה על המיטה, מנסה להבין מה פשר המכתב הזה, ולמה
בדיוק לוטם הגיב בדרך כזאת. האם זה אומר שהוא מסתיר משהו? היא
ידעה שנאמנות היא לא הצד החזק שלו, גם לה היו מעידות פה ושם.
זה לא היה בדיוק הדבר שהפריע לה ממש, היא והוא הבינו שזה סתם
צורך גופני למשהו חדש, מרגש. מאיה יכלה לסבול את זה, אבל
המכתב, המכתב הזה שינה הכול.

"לוטם
אני לא יודעת למה בדיוק אני כותבת את המכתב הזה ואם אני אביא
לך אותו בסופו של דבר, אני רק יודעת שאני חייבת לך תודה. על
הכול, על כך שנתת לי לראות מה זה חיים, מה זה להתפתח, על כך
שעזרת לי, ייעצת, הקשבת...
אני יודעת שהמכתב הזה זה הדבר האחרון שאתה רוצה לקרוא, אני
מכירה אותך, את ההפנמות שלך, הסגר שהצבת לך לעולם החיצון. אתה
מבין, עד שפגשתי אותך, גם אני הייתי כמוך, סוגרת את כולם,
מסרבת לתת לאנשים להיכנס. אבל הנה, עזרנו אחד לשנייה והגענו
למצב הזה, שאני לא יכולה לצאת ממנו.
לוטם... כשסירבת לגעת בי, נשברתי, לא הבנתי איך אחרי רמה כזאת
של פתיחות דחקת אותי ממך. עד עכשיו אני לא מבינה והמכתב הזה בא
בניסיון לדעת, לגעת, בלב שכבר נגעתי בו, באדם שבו אני חושקת,
באדם שבו התאהבתי.
לוטם, אני אוהבת אותך..."

היא לא הספיקה לקרוא את השם, היא גם לא רצתה לדעת מה כתוב שם,
זה לא שינה עכשיו, הוא בגד בה.

היא קמה מן המיטה והלכה אל מגירת הבגדים. האקדח של לוטם היה
שם, הוא קנה אותו אחרי שמישהו ניסה לשדוד את מאיה, לביטחון.
היא פתחה את הנצרה, דרכה כדור ו...

לוטם חזר לכיוון הבית, הוא רצה לדבר עם מאיה, הפעם באמת לדבר
איתה. הוא התכוון לומר לה הכול, כמה הוא אוהב אותה, כמה הוא
רוצה שהיא תהיה בטוחה, כמה הוא חושק בה, כמה הוא רוצה אותה
איתו לעד. להגיד לה, להיפתח בפניה.

הוא לא שמע אותה בוכה...

הוא לא הספיק לשמוע אותה אומרת 'אני אוהבת אותך'...

הוא רק הספיק לשמוע את הירייה.