משב הרוח הקליל
שנושק בינינו
לא ראוי לשיר הזה.
וגם לא הבדידות שלי.
ועדיין אני כאן
כותב.

אנחנו כמו גשם
ללא סערה.
סמול טוק של אהבה.

אוהבים לפלרטט
במקום לפלרטט אהבה.

עומק הקשר שלנו שומר
על דממת אלחוט
איפשהו בין הצעקות המענגות
שלך על מיטתי
לבין העובדה שאינך יודעת כלל
שאני כותב שירים.

תמיד אחרי שהלהבתי די
את לשונך
או לאחר שקימורי גופך
סיימו להתפתל ולרעוד בפראות
את מביטה בי במבט הזה.
מלטפת בסקרנות מסקרנת
את שפתיי ולחיי
וכמו ילד חכם מדי במופע קסמים
אני מחייך למרות שאני יודע
שהשפן נמצא בכובע כל הזמן.

האהבות התיירותיות הללו,
הנסיעה המרגשת בה לא מוציאים
את הידיים או את הלב
מהחלון,
אלו עדיין חדשות לי.

אך הבדידות והשקיקה לאהבת אמת
אלו מכירות אותי שנים רבות
מדי
ויודעות כיצד לקפל ברכיי
ולדמוע עיניי.

אז בואי
בשמלה כחולה מתנופפת
ותלתלייך פזורים ויפים
נשקי את צווארי ונשכי את שפתיי
יחד נחגוג את קרנבל המסכות
ונתחפש לכולם רק לא
אלינו.