שם בין רמות הבזלת שמעל פורייה
קול אלוה קרה לך והלכת עם הקול
שם באדמות השלל הדשנות גאולה
את בלי דעת המתנת למצביא המובס
לא זונה לא נואפת לא רוצחת לא נחש
רק מסירות של אישה הגואלת ומפרה.

מה נוקשה נחישותך בין פתחי אוהלך
כשפרסת לו לחמך בחיוך ומחסה
צו עליון או מצווה או משובה או חיזיון
קון אלוה קרה לך ועשית כי קרה לך
והיית לו השוהם כשארבת לו ברפאים
בלי ריבים ומדון וזריזה כרוחות
מה ידעת כשנכבשת באדוות הכיסוף
כשהפכת עלוסייך לאסיף וסערה
והטבעת את רוחו בתהום נשייה.

וכמפרש בין גליו אצת ליעדך
וסיסרא בין ידייך וראשו בין שדייך
ובהקת כמו לפיד בין משגל ומזימה
צחורה  ועיקשת לפריון סוד רחמך
כי היית בניגלה אשת חבר הקיני
אך שופר בנסתר ושופטת ביום הדין
פורענות  וסערה מסודות השמיים
ושלהבת מפוארת לאומה בראשיתה
ושדות זוהר וחלב ובת קול עלומה.

והשקתם גביעים חשופים וחפים
העלית בגופו שלהבות נדירות
כשארגת מזימה בין חיבוק ויתד
והנה בא וגנח ורווה כי רק מים ביקש
והרגעת יצריו בנזיד חלבך
ושתה וינק כמו יונה משובך
ונפשו בין ידייך ודמו כבר הפקר.

בין רגלייך כרע ונפל ושכב וכרע ונפל
ולהטיו התאבכו כמו אוב גיהינום
כי מכלום לא חשש בשארית כוחותיו
כששפע זרעו ברחמך המעוברת
וידך המרסקת את אחרון להטיו
וידך רק חובטת בלי מצפון או ריסון.

והלילה האיר מעל הר פורייה
תפארתך התפרצה בין הרים ומשעול
ושתקו מלאכים בתפילה ודממה
כי האל היה עד ושתק בקול רם
כי גאלת הניצוץ כמו פדות וגורל
לא דמעת לא רעדת מול סיסרא המרוסק
מה רבו מכמנייך בעד זוהר או קלון
כי הלכת עם קולך עד נצחי הנצחים
בין שופר ותרועה ופתיחה ונעילה.